פוסטים

מארב לגנבי התוכן באינטרנט – מדריך

ברגעים אלו ממש יושבים אלפי קופירטריים ומנסחים את השורה

שתביא ללקוח לידים רבים ואיכותיים

העתקת תוכן ספרותי הנה מוקש הרסני ויש למנוע אותו


לא צריך להיות גאון אינטרנט כדי לדעת כי תוכן מקורי שווה זהב לקידום ולשיווק.

כל איש מחקר ואקדמיה יודע אף הוא את ערך המקוריות רק שבמקרה האחרון, אם המסמך האקדמי אינו מקורי אפשר להיכנס לצרות צרורות.


מה הן הצרות שאפשר להיכנס אליהן?

יודעי דבר יודעים כי תוכן אינטרנטי שאינו מקורי פוגע באופן קשה בנראות שלו במנועי החיפוש, וגם תוכן מקורי שהועתק סובל מאותה הפגיעה.

ובעולם האקדמי? סנקציות אקדמיות של הדחה, פגיעה במוניטין המפרסם וכו' תהיה נחלתו של המפרסם תוכן מועתק.

תוצאות נוספות של גניבה ספרותית הם הטעיה של הציבור, גרימת מתן קרדיט מוטעה למי שאינו היוצר, דילול מוניטין ולעיתים גם לשון הרע.


במאמר מוסגר

גניבה ספרותית שונה מהותית מפגיעה בזכות יוצרים.

זכות יוצרים מוקנית ליוצר. אם נפגעה זכות היוצר ביצירה – ההשלכה של הפגיעה היא בעיקר מוטלת על כתפי היוצר.

גניבה ספרותית פוגעת גם ביוצר אבל גם במי שמסתמך על היצירה משום שהאסמכתא ליצירה מטעה.

אבל זה נושא לדיון אחר לגמרי.


גם לסופרים יש זכויות בחוק

חוק זכות יוצרים פורס את חסותו גם על מקרים של גניבה ספרותית – ובתנאי שאותה "ספרות" תוגדר כ"יצירה".

החוק קובע את סט הכללים עבור יצירות מוזמנות, יצירות עבור מעסיק, יצירות נגזרות, זכויות מוסריות ועוד.

החוק אף קובע פיצויים ללא הוכחת נזק בשיעור של עד 100,000 ₪ לכל הפרה.

על אלו ואחרים ניתן לקרוא במדריכים האחרים שבאתר: כאן וכאן.

וחשוב גם לדווח על ההפרות לגוגל ובאתרי חיפוש אחרים בהם נמצא העותק המפר.


איך מונעים גניבה ספרותית? ואיך מאתרים אותה?

כלי גוגל

כלי החיפוש היעיל והאפקטיבי ביותר הנו באמצעות מנועי החיפוש של גוגל. פשוט הקלידו בשורת החיפוש את המלל שאתם מחפשים ותגלו היכן הוא מופיע. ככול והחיפוש שתעשו יהיה של מילות מפתח יחודיות יותר כך יגדל הסיכוי שתמצאו תוצאות מדוייקות.

אבל הכלים של גוגל מוגבלים יחסית. הם אינם כוללים חיפושים במאגרים מקצועיים ואינם כוללים חיפושים במאגרים שאינם פתוחים לכל.


מנועי חיפוש ייעודיים שעושים עוד

אתרים כמו https://smallseotools.com/plagiarism-checker/ יאפשרו איתור העתקות ספרותיות וגם תיקון והגהה של מסמכים בכלים פשוטים וחינמיים. גם http://plagiarisma.net/ יתן תוצאות דומות – ויש לו גם כלים בתשלום [ניתן לרכוש מנוי לשימוש חודשי, רבעוני, חצי שנתי או שנתי – 12$, 25$, 45$, 60$ בהתאמה].

מנועי חיפוש מתקדמים יותר יסרקו את המלל, גם אם הוא מופיע בתמונה, יאתר תוכן מתורגם ונועד לקהל יעד הצורך תוכן מילולי. כאלו הם סטודנטים, גופים אקדמיים ומחקריים, מפתחי אתרים ועורכי תוכן.

אחד מהם הוא "קופיליקס", https://copyleaks.com הישראלי. אפשר ללמוד עליהם עוד מהסרטון שלהם כאן:

התמחור הנו לפי עמודים (כל עמוד מכיל 250 מילים). יש תוכנית חינמית לסריקה של 10 עמודים.

ניתן לרכוש מנוי עסקי לפי כמות סריקות. לדוגמה סריקה של 1000 עמודים תעלה 66$ ובתנאי ומשתמשים בסריקות האלו בחודש אחד או לרכוש 1000 סריקות לא מוגבל בזמן שימוש ב-88$.

יש גם מנויים לסטודנטים, גופי מחקר, בתי ספר, עורכי דין, מפתחי אתרים ועורכי תוכן במחירים שונים לפי סוג השימוש.


אתר נוסף, קופיסקייפ, https://www.copyscape.com/online-infringement/ אף הוא נועד לאתר גניבות ספרותיות והגנה מתוכן מזוייף.

האתר יסרוק עבורכם חינם את הרשת ויגלה אם מישהו מעתיק את האתר שלכם או חלקים ממנו.

תמורת תשלום ניתן לסרוק מסמכים שנכנסים למערכת הממוחשבת של עסק או אתר ולזהות את מקוריותם וכן למנוע מאתרי פישינג להפיץ תוכן מקורי שלכם.

באתר לא מפורסמים מחירים אבל שווה להציץ ולראות מה הם מציעים.


רוצים לדעת עוד? 

נדמה לכם שפגעו ביצירות שלכם ואינכם יודעים כיצד להתמודד עם זה?

אתם מוזמנים לצור עימנו קשר ולקבוע פגישת ייעוץ.


אשמח לעמוד לשירותכם בכל שאלה

האמור במדריך זה נכון למועד פרסומו

אין במדריך זה להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

העושה שימוש במדריך זה ללא ייעוץ משפטי פרטני עושה זאת על אחריותו בלבד


מסיבת פורים, הצלם והפרסום המביך

תחפושת מוצלחת למסיבת פורים התגלתה כמביכה בתמונה עם כיתוב מבזה

בעקבות

תא (חי') 1696-02-11‏ ‏ א' מ' נ' סוכנות ‏HH.MODELS‏ בבעלות מסיקה חן ושות'‏

[הש' נסרין עדוי, מאגר נבו, 18.11.2014)


תכף פורים, ובעוד אני עומל על תחפושת מגניבה לבנות שלי, נתקלתי בסיפור הבא בו תחפושת מוצלחת לפורים התגלתה כמביכה ביותר כשהתפרסמה בהקשר אחר.

וכך היה:

נערה הוזמנה להשתתף במסיבות פורים במועדון.

בחרה תחפושת

התאפרה

התלבשה

ויצאה לדרכה.


ובמועדון, פיזזה ושמחה.

אה, והיה שם גם צלם אחד – נו, מההפקה.

אז ברור שהיא גם הצטלמה.


תמונה של תחפושת תמימה : פרסום מבזה ומשפיל

חלפו החודשים ולפתע התמונה צצה לה, הוצאה מהקשרה בפרסומת לשירותי תוכן בתשלום שנקרא "חברה וירטואלית".

תמונת הנערה, בתחפושת הפרובקטיבית, הופיעה לצד שם שניתן לה ולידה כיתוב: "רוצה לראות עוד ממני".

כמה ימים לאחר מכן התמונה פורסמה שנית, הפעם באתר נוסף הנחזה להיות פורנוגרפי.

אוי, והבושה!! והחרפה!!

אתם זוכרים – היא ילדה! קטינה!


התוצאה המשפטית

בהליך המשפטי נקבע כי פרסום התמונה של הקטינה, ללא אישור מפורש שלה, ובהקשר אחר מההקשר בו צולם עלול לגרום לביזוי והשפלה ולהוציא את דיבתה.

כמובן שניתן גם צו האוסר על המשך פרסום התמונה וגם פיצוי כספי.


גם צילום תמים יכול לצאת מהקשרו

אין זו הפעם הראשונה בו בית המשפט מפצה על לשון הרע בשל פרסום צילום שאינו בהקשר שלו.

חוק איסור לשון הרע קובע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)   לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)   לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)   לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

ובהקשר של מתן שירותי מין?


פרסום תמונה של קטין מחייבת אישור הוריו או האפוטרופוס שלו

הזמנתם צילומים לקראת פורים? צלם ליומהולדת?

כדאי להבטיח שאתם נשארים בעלי כל הזכויות ביצירות (למעט הזכות המוסרית שהיא הזכות של הצלם לקרדיט).

לכל הפחות הבטיחו שהתמונות לא ימכרו לצדדים שלישיים.

ומצד שני, אם הצלם רוצה לפרסם תמונות שלכם או של הילדים שלכם, ולצרכים מסחריים, הוא צריך להחתים אתכם, הבגירים, על כתב ויתור, וביחוד לגבי הקטינים.

ולבסוף, אפילו אם חתמתם על כתב ויתור כזה, אין המשמעות שהצלם יכול לפרסם את התמונות באופן שיבזה וישפיל אתכם.


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

היה מעניין? תרגישו חופשי לשתף…

אתם מוזמנים גם לקרוא דברים אחרים מהבלוג שלי:

מדריך משפטי לצילום במרחב הציבורי

תמונות פורנוגרפיות שהופצו ופגעו בפרטיות – המורה, הדליפה והפיצוי

מדריך משפטי – סליחה!? זה פרטי! על פרטיות במרחב האינטרנט

כשנראה כי כבר אין משהו שאינו ציבורי

חשוב לדעת – הפרטיות מעוגנת בחוק

והאחראים לשמירה על פרטיותנו הם אנחנו

במדריך הזה – מה עלינו לעשות על מנת לשמור על פרטיותנו ברחבי האינטרנט


האם הפרטיות מתה באינטרנט?

רבים טועים וחושבים שעידן המידע הביא איתו גם אובדן של הזכות לפרטיות. בפועל אנחנו בעיקר אחראים לכך שמידע פרטי שלנו זמין לכל מי שרוצה לעיין בו. מידע פרטי כזה יכול להיות פרטים כמו מקום המגורים, מצב משפחתי, מקום עבודה, מספרי טלפון ודרכי תקשורת נוספים, אך גם פרטים אינטימיים יותר כמו תמונות שלנו, של משפחתנו ושל ילדנו, פרטי כרטיס אשראי וגישה לחשבון הבנק וכו'.

המציאות הזו נגרמת מריבוי תוכנות ואפליקציות העושות שימושים בחיישנים שונים: מיקום, מצלמה, שמע וגם איסוף נתונים שאנחנו מספקים באופן עצמאי, וולונטרי, לגופים שונים.

כל אלו אינם אומרים שויתרנו ויתור גורף על הפרטיות שלנו, ואם נשים לב ונפעל לפי מספר כללים פשוטים שיובאו במדריך זה, אפשר וצריך לשמור על הפרטיות שלנו.

תזכרו:

הזכות לפרטיות הוכרה בחוקים שונים לרבות בחוק יסוד:כבוד האדם וחירותו ומאוחר יותר בחקיקה ספציפית בחוק הגנת הפרטיות – והמחוקק העניק כלים לרשויות החוק וגם לאזרחים לאכוף את הזכויות האלו.

 


רוצים פרטיות – זכרו לסגור את הדלת ולהגיף את הוילון

ממש כמו במרחב האישי שלכם, גם במרחב הוירטואלי אם רוצים לשמור על פרטיות צריך לדאוג שהמידע הרגיש אינו גלוי לכולם.

הנה, כמו שלא הייתם רוצים שכולם יראו אתכם מתקלחים או מתלבשים בביתכם, גם בעולם הוירטואלי צריך להציב חסמים שימנעו מכל עובר ושב להציץ.

והאיומים רבים:

סכנות פליליות

גניבת זהות, פריצה לבתים וגניבה, עבירות שוד ואינוס, סטוקרים וסוטים שונים, הטרדות מיניות ואיומים לאלימות, שיכפול כרטיסי אשראי.

וגם סכנות אחרות

העברת מידע או פרסמו באופן שיהיה מביך, ניצול לרעה של המידע כנגדך, התחזות וגם סתם מידע שנמצא "שם" ואינו נעלם.

 


פייסבוק? סנאפצ'אט? אינסטגרם? או אולי לינקדין?

  1. האם רשימת החברים שלך היא באמת אנשים שאתם רוצים להיות עימם בקשר.
  2. היזהר מפרופילים ודמויות פיקטיביות.
  3. סנן את המידע שאתה מפרסם – תמונת הילד בעירום אולי מקסימה היום אבל עוד עשר שנים תהיה מביכה.
  4. הימנע מדיווח בזמן של מיקום – לא יקרה כלום אם תפרסם את זה במועד אחר.
  5. תייגתם מיקום? האם אתם באמת רוצים שכל מי שיחפש את המיקום הזה יראה אתכם בתמונה?

עושים ספורט ומשתמשים באפליקציה או שעון חכם?

  1. תראו שהפרופיל שלכם "פרטי" ושלא כל אחד יכול לראות את היסטוריית האימונים שלכם.
  2. רוכבים/רצים/הולכים באותו מסלול? האם באמת צריך אפליקצית מיקום בשביל אותו מסלול?
  3. רצים במסלול קבוע או בשעה קבועה? נסו לגוון. זה גם יהיה מעניין יותר וגם יהיה יותר קשה לארוב לכם על המסלול או לחכות שתצאו מהבית.
  4. מתחילים את הפעילות מהבית ומשתמשים באפליקציית GPS? הפעילו את האפליקציה מרחוב ראשי ולא מפתח הבית.
  5. רוצים לפרסם את הפעילות ברשת החברתית? תמתינו שתחזרו הביתה. זה לא באמת מעניין את העוקבים שלכם שכרגע יצאתם לרוץ ולא שעה מאוחר יותר…

ובכלל

  1. הגן על הטלפון/מחשב בסיסמת כניסה ואל תתן גישה לאחרים למכשיר.
  2. יש אפליקציה שאתה לא משתמש בה – מחק אותה.
  3. נרשמת לאפליקציה – תבדוק מה המידע שהיא אוספת וספק לה רק מידע חיוני להפעלת האפליקציה. לדוגמא, לא לאפשר לאפליקציה/תוכנה לשלוח לך דואר פרסומי, הצעות ועידכונים.
  4. בחר סיסמא "חזקה" והקפד להחליף אותה מדי פעם.
  5. מנע גישה של האפליקציה למיקום אם זה לא הכרחי להפעלתה.
  6. יש לך אפליקציה שאתה לא צריך יותר? מחק אותה
  7. מומלץ לפתוח תיבת דואר אלקטרוני רק לצורך רישום לאפליקציות ותוכנות שונות.
  8. מבצע רכישות מקוונות – וודא שמדובר באתר מהימן ומאובטח (htpps:), סיים את הרכישה והתנתק מהאתר/אפליקציה, השתמש בשירותיי תשלום מאובטחים כגון PAYPAL או כרטיסי אשראי ייעודיים.

אז מהי פגיעה בפרטיות?

חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 קובע פגיעה בפרטיות כך:

2.    פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(1)   בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;

(2)   האזנה האסורה על פי חוק;

(3)   צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;

(4)   פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;

(4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין;

(5)   העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;

(6)   שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;

(7)   הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;

(8)   הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;

(9)   שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;

(10)  פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);

(11)  פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.


סליחה! זה פרטי!! מה עושים?

  1. מידע אודותיך מצוי במאגר מידע – זכותך לעיין במידע וזכותך לדרוש שהמידע יהיה עדכני ונכון. המידע דלף? הגש תלונה למשטרה ופנה לעו"ד.
  2. פנו אליך בדיוור ישיר– זכותך לדרוש להימחק מרשימת התפוצה ואתה גם יכול, בתנאים מסויימים, לדרוש פיצוי לפי "חוק הספאם" – הפיצוי יכול להגיע עד ל-1,000 ש"ח לכל פניה.
  3. הפיצו מידע מוגן – זכותך לפנות בדרישה לקבל צו מבית המשפט להסרת הפרסום ואף לדרוש פיצוי. הפיצוי הקבוע בחוק הוא עד 50,000 ש"ח ואם המידע הופץ בזדון הפיצוי יכול להיות עד ל-100,000 ש"ח!
  4. המידע שהופץ הנו מביך או משפיל – זכותך לדרוש בצו מבית משפט הסרת הפרסום ואף לדרוש פיצוי.

רוצים לדעת עוד? 

נדמה לכם שפגעו בפרטיותכם ואינכם יודעים כיצד להתמודד עם זה?

אתם מוזמנים לצור עימנו קשר ולקבוע פגישת ייעוץ.


 

אשמח לעמוד לשירותכם בכל שאלה

האמור במדריך זה נכון למועד פרסומו

אין במדריך זה להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

העושה שימוש במדריך זה ללא ייעוץ משפטי פרטני עושה זאת על אחריותו בלבד


לקריאה נוספת בנושא זה ואחרים:

זכויות יוצרים בתמונות – איך למנוע שימוש לא חוקי בתמונה שצילמת

בין פרטיות, לשון הרע וזכויות יוצרים – הסיכונים המשפטיים בפרסום תמונות

תמונות פורנוגרפיות שהופצו ופגעו בפרטיות – המורה, הדליפה והפיצוי

מדריך הרשות להגנת הפרטיות

תמונות פורנוגרפיות שהופצו ופגעו בפרטיות – המורה, הדליפה והפיצוי

תמונות מביכות דלפו מהמייל האישי של מורה והתפרסמו בקרב תלמידיה,

רשלנות בית הספר זיכתה אותה בפיצויים בשל הפגיעה בפרטיותה


היה זה מסוג הידיעות הפרובקטיביות בעיתונות – "תמונותיה של מורה נמצאו באתר פורנוגרפיה באינטרנט".

ציבור ההורים המודאג שגילה בקבוצות וואטסאפ של תלמידים סרטוני פרונוגרפיה של המורה לא חשבו פעמיים ופנו להנהלה בדרישה לסלק את המורה מבית הספר.

האמת שהתגלתה מאוחר יותר מגלה על רשלנות ופגיעה חמורה בפרטיותיה של המורה – פגיעה שעלתה למורה במשרתה והלבינה את פניה.


רשלנות שהביאה לפרסום קבצים פרטיים

גילה (השם המלא במערכת) התחילה לעבוד בבית ספר באשקלון. בית הספר התגאה בהיותו בית ספר "מתוקשב" – כזה המקדם לימודים באמצעות מחשבים ואמצעי תקשורת מתקדמים. עם תחילת עבודתה הביאו לגילה מחשב טאבלט וטכנאי מטעם בית הספר הדריך את גילה כיצד להפעילו. הוא ביקש שגילה תכניס את כתובת הדואר האלקטרוני שלה לשם הפעלת המחשב. וכך עשתה.

כמה ימים לאחר מכן שכחה גילה את המחשב בכיתה והמחשב הוחזר לה בידי כמה מתלמידיה. אך הנזק כבר נגרם – מישהו מהתלמידים פתח את המחשב וגילה בו קבצים פורנוגרפים בהם מצולמת גילה והפיץ את התמונות באפליקצית וואטסאפ.

אתם מבינים, בחשבון הדואר האלקטרוני של גילה היו קבצים אישיים שלה שמצאו את דרכם למחשב הטאבלט. מכאן ועד לחשיפת התמונות הדרך הייתה קצרה.


אחריות להדרכה נאותה של בטחון ברשת

בית המשפט קבע כי היה על בית הספר להדריך את גילה לגבי השימוש בטאבלט בדומה להדרכה בכל כלי עבודה – אלא שאיש המחשבים לא היה מקצועי ולא הדריך את גילה על הסיכונים ברשת ובשימוש בטאבלט. מאחר ואיש המחשבים עבד עבור בית הספר – בית הספר נמצא אחראי לנזקיה של גילה.

בית הספר היה צריך לצפות כי אדם שמקבל לידיו מכשיר כזה ואינו מכיר אותו, ועל כן היה על בית הספר לצפות את האירוע ונזקיו פסק כי גובה הפיצוי בגין הפגיעה בפרטיותה של גילה יהיה בשיעור של 80,000 ש"ח.

הוראות חוק הפרטיות, תשמ"א-1981 קובעות פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פגיעה בפרטיותו של אדם, ובאם הפגיעה הייתה בכוונה לפגוע – אף כפל הסכום.


אשם תורם ורשלנות בשמירה על הפרטיות

נחזור לגילה – אומנם בית המשפט קבע פיצויים של 80,000 ש"ח בשל הפגיעה בפרטיותה, אך גם נקבע כי גילה, המורה, אשמה במחצית מהנזק.

בית המשפט הטיל על גילה אחריות משום שלא ידעה כי התמונות עדיין מצויות אצלה בחשבון הדואר האלקטרוני שלה והעובדה שלא שמרה באופן מאובטח על התמונות הפרובקטיביות.

במקרים אחרים בית המשפט קבע כי העובדה שאדם מצטלם באופן פרובקטיבי או בעירום מטיל, לכשעצמו, הסתכנות מרצון ואחריות של המצולם לתוצאות הצילום.

 


אז מה עושים?

מצד אחד זו אחריותו של כל אדם ואדם לשמור על פרטיותו. הצטלמתם או צילמתם צילום עירום או פרובקטיבי – שימו לב שהמדיה הזו מאובטחת ואינה מופצת.

העברתם למישהו מכשיר או תוכנה שיש בה אפשרות לפגיעה בפרטיותו של אדם – יש לכם אחריות ללמד אותו על הסיכונים שבמכשיר.


ואם גילית תמונה שלך ברשת שעלולה לבזות או להשפיל?

אין כאן כלל אחיד – ייעוץ משפטי נאות הנו חשוב, ולעיתים גם פנייה למשטרה.


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

רוצים לקרוא עוד על פרטיות – קראו כאן

רוצים לקרוא את המדריך לצילום במרחב הציבורי – קראו כאן
על סיכונים משפטיים בפרסום תמונות פרובקטיביות – קרא כאן

בין פרטיות, לשון הרע וזכויות יוצרים – הסיכונים המשפטיים בפרסום תמונות

צלמ/ת? דוגמן/ית?

הזמנת צלם שיערוך לך "בוק" או יום צילום?

אולי הזמנת דוגמן/ת להעשיר את תיק עבודות הצילום שלך?

על השימושים המותרים והאסורים ביצירות

ועל הסיכון המשפטי בצילום ופרסום תמונות פרובקטיביות


בעלות בזכויות היוצרים אינה מגינה מפני שימוש פוגעני ביצירה.

על פרסום פוגעני של תמונות פרובקטיבות וקטינים במדריך המשפטי שלהלן.


אך מה קורה אם תמונה של פלוני או אלמוני שצילמתם יכולה לגרום לו למבוכה, להשפלה ולהעליב אותו

ואם הזמנתי צלם שיצלם אותי ואיפשרתי לו לעשות שימוש בתמונות – האם מותר לו לעשות כל שימוש בתמונה?

הדילמות האלו עולות מדי יום אך בייחוד בצילומים שהם מלכתחילה פרובקטיביים, אינטימיים ובצילום קטינים וחסרי ישע.

המדריך המשפטי הבא נועד לצלמים מקצועיים וחובבים, לדוגמנים ודוגמניות וגם לכלל הציבור שמזמין צלם לערוך צילומים שלו ושל משפחתו, ובהם צילום אומנותי, צילומי היריון ותדמית.


אפילו אם הוסכם כי לצלם זכויות לפרסום את התמונות – הוא לא יכול לפרסם תמונות פרטיות

ש', (שלומית לשם העניין), הזמינה צלמת לצלם אותה ואת הבטן ההיריונית שלה. היא רצתה זכרון מהתקופה המיוחדת הזו בחייה.

שלומית ממש הופתעה לראות אחת מהתמונות שלה, בטן חשופה, מופיעה באחד המעברים בקניון, כפרסומת למרפאה. שלומית פנתה לבית המשפט וטענה לפגיעה בזכויותיה לפרטיות ולשם טוב.

בית המשפט קבע כי השימוש בצילום האינטימי פוגע בזכותה של שלומית לפרטיות ובוודאי כשלא ניתנה רשות לכך משלומית והשימוש נועד לרווחי הצלם והמפרסם. עוד נפסק פיצוי בשיעור של 90,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 12,000 ש"ח.

חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 מאפשר לצדדים להסכים כי הזכויות הכלכליות ביצירה המוזמנת תשאר בידי הצלם/היוצר. אך אפילו אם זכות היוצרים נותרה בידי היוצר אין היא מאפשרת פגיעה בפרטיות.

[תא (ת"א) 39123-12-10‏ ‏ ש' ז' נ' עדי ארד , הש' נועה גרוסמן, 30.6.2013, מתוך מאגר נבו].


פרסום תמונה בהקשר משפיל מהווה לשון הרע

במקרה אחר נערה פנתה לסוכן לדוגמנות כדי שייצג אותה וימצא לה עבודות בתחום. היא העבירה לידיו תמונות שונות, בהן תמונות שלה בבגד ים. הסוכן העביר את התמונות לצד שלישי וזה השתמש בתמונות לשם קידום בצורה פרובקטיבית וזולה יחד עם כתוביות המציגות את הנערה כמציעה שירותים מיניים.

הנערה תבעה את סוכן הדוגמנות והמפרסמים ובית המשפט קבע כי התמונות עצמן אינן מבזות או משפילות אך ההקשר בהן הובאו ופרסמו הופכים את הפרסום ל"לשון הרע". וכך בלשון השופט:

"הצגת התובעת כ"כוסית", הפנוייה ל"דייט הלוהט", המוכנה להיפגש עם מי ש"ריגש" אותה, ונרמז שהיא – "אוהבת ….", כלומר, אוהבת דבר מה שיש לצנזרו ושאין לציינו במפורש ברבים וכדומה לכך, הינה בבחינת ביזוי והשפלה"

במקרה זה הוראות חוק הגנת הפרטיות לא באו לעזרתה של הדוגמנית, משום שהצטלמה מרצון. אך מעבר על הוראות חוק איסור לשון הרע הביאו לפיצוי הדוגמנית בסכום של 50,000 ש"ח והוצאות משפטיות בסך 7,500 ש"ח בנוסף.

במקרה זה לסוכן הדוגמניות היה רישיון לעשות שימוש בתמונה אבל בית המשפט קבע שלא כל שימוש מותר, ובוודאי לא שימוש שיכול לבזות או להשפיל את הדוגמנית. הסוכן או המפרסם יכולו לפנות לדוגמנית ולבקש את רשותה לפרסום, רייליס, אך בהעדר אישור כזה נקבע הפיצוי.

[תא (ת"א) 162477/09 ‏ ‏ אליזבת פארן נ' חן מסיקה (מאגר נבו, 26.5.2011, הש' דן מור). ראה גם בעניין

[ראה במקרה דומה תא (חי') 1696-02-11‏ ‏א' מ' נ' סוכנות ‏HH.MODELS‏ בבעלות מסיקה חן ושות'‏ (הש' נסרין עדוי, מאגר נבו, 18.11.2014)]


גם אם ניתן רילייס, תוקפו יכול להיות מוגבל

במקרים הקודמים, לו היה המפרסם מקבל אישור מראש לפרסום הוא לא היה מבצע כל עבירה. אך הפסיקה מלמדת שריליס לא משחרר מכל פרסום.

באחד המקרים התגלה לפלוני, נקרא לו אריה לשם העניין, שתמונות פרובקטיביות שלו מצעירותו, בהן תמונות עירום שלו, פורסמו בפייסבוק, באתר אינטרנט ובספר צילומים. התמונת צולמו 30 שנים קודם לכן והצלם לא הציג כל אישור לפרסומן או כל הסכם אחר בינו לבין אריה בקשר לתמונות.

אריה היה מאוד מודאג לשמו הטוב בשל פרסום התמונות. בית המשפט השתכנע כי התמונות צולמו במסגרת פרטית. העובדה שהסכים להצטלם אינה מובילה בהכרח למסקנה כי הסכים לותר על פרטיותו לזמן בלתי מוגבל. נקבע כי היה על הצלם לשוב ולבקש רשות (רילייס) מאריה לפני פרסום התמונות שצולמו 30 שנים מוקדם יותר.

באשר לצילום העירום קבע בית המשפט כי פרסום התמונה משפיל ומבזה את אריה בשל עצם הופעת העירום.

[תא (הרצ') 21945-07-14‏ ‏ פלוני נ' אריאל סמל [מאגר נבו, שלום הרצליה, הש' אילן סלע, 31.1.2016]


לא כל פרסום בעירום הוא מבזה

לדעתי פסיקת בית המשפט בעניין אריאל סמל היא בעייתית, ובייחוד לאור המציאות היום בו ישנם דוגמנים שעיסוקם המדגמנים בעירום. מנגד, ההקשר של הפרסום, הציפייה של הדוגמן לסוג החשיפה שיקבל וכו' היא שתכריע בעניין זה.


ההמלצה – לחתום על הסכם מפורט ורילייס מפורט

והדבר נכון גם לדוגמן/ת וגם לצלם/ת ולמפרסם.


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

רוצים לקרוא עוד על פרטיות – קראו כאן

רוצים לקרוא את המדריך לצילום במרחב הציבורי – קראו כאן

מדריך משפטי לצילום במרחב הציבורי

צולמתם באופן שפוגע בפרטיותכם? אתם זכאים לפיצוי של עד 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק. בתנאים מסויימים תהיו זכאים גם לפיצויים עד ל-100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.
 
פורסמה תמונה שלכם לצרכים מסחריים וללא רשותכם? כנראה שתהיו זכאים לפיצוי.
והרחפן שמצלם אותי בחוף הים, פוגע בזכויותיי? תקראו עוד ותדעו…

לא תמיד נעים לנו להצטלם על ידי זרים במרחב הציבורי, ועוד פחות נעים לגלות שדמותכם מופיעה בפרסומת בתפוצה רחבה וללא ידיעתכם.
ואולי מביך אתכם לגלות תמונה שלכם מצולמים בחוף הים בספידו האהוב עליכם (לא מומלץ לכולם בכל מקרה) או שתועדתם במהלך ריב קולני עם בן הזוג שלכם.
באופן כללי, מי שמצולם במרחב הציבורי הנו, ובכן… ציבורי.

לא כל צילום במרחב הציבורי מותר

הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 קובעות רשימה סגורה של מה היא פגיעה בפרטיות.
בתוך כך נאסר על:
  1. בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
  2. האזנה האסורה על פי חוק;
  3. צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
  4. פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
  5. פרסום תצלומו של נפגע ברבים … באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה;
  6. העתקת תוכן כתב שלא נועד לפרסום בלי רשות מהנמען או הכותב;
  7.  שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח;
  8. הפרה של חובת סודיות בדין או בהסכם;
  9. שימוש בידיעה על ענין פרטי של אדם שלא למטרה שלשמה נמסרה;
  10. פרסום מידע שהושג תוך פגיעה בפרטיות;
  11. פרסום ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד;
  12. פרסום תצלום של נפטר.

החוק מתכתב באופן ברור עם הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

החוק אוסר על פרסום שהמטרה שלו הנה:

(1)   להשפיל אדם ברבים ולעשות אותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצד הציבור;

(2)   לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)   לפגוע במשרת של אדם, בעסק שלו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)   לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;


מהו פרסום?

לב האיסור הוא על פרסום.
דרך הפרסום יכולה להיות:
  • בעל פה;
  • בכתב;
  • בדפוס;
  • בכל דרך אחרת.
המבחן הוא האם הפרסום נועד לאדם אחר מעבר לנפגע ובאם הפרסום הגיע, או יכול היה להגיע, לאדם שאינו הנפגע.
האיסורים הוא על פרסום.
צילמתם ושמרתם באופן שלא יכול היה להגיע לאף אחד חוץ מהנפגע – לא עשיתם שום עבירה על החוק!

קצת דוגמאות:

(1) צולמת לפרסומת בניגוד לרשותכם – זהו פרסום לשם רווח והוא אסור ומקנה זכות לפיצויים.

 

SLXLM
 
2) פורסם צילום מביך שלכם?  זהו פרסום אסור. אבל שימו לב שאתם במרחב הציבורי, כך שאם אתם מסתובבים בחוטיני בחוף הים, כנראה שזה לא מביך אתכם…
SLXLM
(3) פנה אליכם צלם וביקש שתחתמו על ויתור כך שהוא יוכל לפרסם את התמונות – הויתור יאפשר לו לעשות שימוש בתמונה שלכם בהתאם לויתור שתתנו לו.
(4) צולמתם בתוך קהל? צילמתם קהל או קבוצת רצים חולפת אקראית? רוב הסיכויים שהצילום המקרי של פרט בתוך הקבוצה אינו פוגע בפרטיותו משום שהנו צילום אקראי.

 

SMLXL

לצלמים שביננו

(1) בצילום אנשים כדאי להחתים את המצולמים על רילייס – כתב וויתור על תביעות. יש לכם רילייס חתום, תשמרו אותו יחד עם התמונה.
(2) צילמתם קהל ולא אנשים ספציפיים – אין צורך ברילייס.
(3) תהיו רגישים למצולמים שלכם – אם התמונה עלולה להביך את המצולם, תראו לו אותה והחתימו אותו על רילייס. מהו רילייס? לחצו כאן.
(4) צלמי וידאו שמקליטים – האזנה אסורה על פי חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979הנה "האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה". כלומר, מספיק אדם אחד, נגיד הבמאי או הצלם שמשתתף בשיחה, שמסכים להאזנה של השיחה כדי שהשימוש בה יהיה כדין.

חקיקה רלוונטית

חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965

חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979


רוצים לקרוא עוד על פרטיות וצילום במרחב הציבורי – לחצו כאן


אין באמור במדריך לעיל להוות תחליף לייעוץ משפטי פרטני – זכרו, אין מקרה דומה לרעהו.

האמור במדריך זה נכון למועד פרסומו.

על פרטיות, רחפנים ועמק ססגון

בין אם אתה צלם וידאו חובב, חוקר פרטי, צלם אירועים, צלם טבע או מפיק סרטי ספורט אקסטרים, וודאי יש לך בין העדשות הסוללות והחצובות גם רחפן נשלט מרחוק, או בכינויו "רב להב".
נראה שהרחפן נמצא בכל מקום, וממדיו הקטנים מאפשרים לו גם להגיע לכל מקום. אם בהתחלה נראה היה שהרחפן הנו נחלתם של משוגעים לדבר, ירידת המחירים והפשטות בהפעלתו הביא לתפוצה רחבה של ה"צעצוע" הזה.  על פניו הרחפן נראה תמים ובלתי מזיק והתוצאות בצילום מרהיבות. בהתאם זינקה הדרישה של השוק לזוויות הצילום שהרחפן מאפשר, ואתם הצלמים נענים לדרישת השוק.

אלא שהשימוש ברחפן טומן בתוכו סיכונים שונים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. ברור לכולם שרחפן שמאבדים בו שליטה כשהוא מועף מעל קהל עלול לפגוע בגברת עם השיער האדום, ואם אתם קרובים לחוטי חשמל, יש סיכוי לפגיעה בהם. עד כאן החוק המסדיר את השימוש ברחפנים והוראות רשות התעופה האזרחית (רת"א) מדריכות את המשתמש לגביהם ובין השאר מחייבות רישיון ורישום למשתמשים שימוש מסחרי ברחפן. אבל את זה אתם בוודאי יודעים… אם לא אז אתם מוזמנים להיכנס לקישור המצורף, ולכל הפחות עיינו במסגרת למטה. אבל סיכון אחד נוסף לציבור ולכם הצלמים נזנח  – הפגיעה בפרטיות המצולמים.


מה שבעבר הצריך עדשות טלסקופיות יקרות ונקודות תצפית מיוחדות בכדי להפיק צילומים של אנשים שנערך אחריהם מעקב, הפך ללא רלוונטי, מסורבל ויקר עם תפוצתו של הרחפן. מספר דקות של טיסת רחפן די בה להפיק ראיות של פגישות אוהבים נסתרות במקומות מבודדים ואפילו צילום אל תוך דירות בבניינים מרובי קומות, ועם השיפור המתמיד באיכות הצילום הרחפן הופך להיות כלי נוסף בארגז הכלים של החוקר הפרטי לגילוי ראיות: פגישות חשאיות ומעשים שהמצולם אינו מעוניין בתפוצה שלהם.

הצילום באמצעות רחפן מאפשר לצלם אנשים שאינם מעוניינים להצטלם, בין אם בחורשה נסתרת או בביתם. מובן שהרחפן מאפשר גם שימושים של אבטחה ו"מבט מעבר לגבעה" למניעת גניבות וואנדליזים אבל אלו לכאורה אינם מזיקים ואף יש בהם תועלת. אבל צילום של פגישה אינטימית הנו דבר אחר. מילא אם הצילום נעשה בטעות ובמהלך צילום של מישהו אחר שהסכים להצטלם, אז, וברוב המקרים, הצלם ימצא את התוצרת שלו מוגנת והוא יהיה חופשי להשתמש ביצירותיו. דבר אחר הוא כאשר מדובר בשיטוט מכוון שנועד לאתר ולעקוב אחרי פלוני ופלונית, או צילום אקראי שהתוצאות העסיסיות שלו דירבנו אתכם לפרסם אותו באינטרנט ולהגדיל את העוקבים אחר דף הבית שלכם.
ומה הדין אומר?
פסיקות בתי המשפט והדין ברורים לחלוטין כאשר מדובר בצילום אל תוך ביתו של אדם – צילום כזה אינו חוסה בהגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.
המצב מורכב יותר כשהצילום נעשה באקראי או כאשר המצולם חושב שהוא מצוי במקום פרטי, ומקום כזה יכול להיות חורשה נסתרת, נקיק בטבע, בחצר הבית השכן או על גגות תל-אביב.

ובל פן, צלם מקצועי ופעיל סביבתי יצא ליום צילום בצפון בקעת תמנע, בעמק ססגון המצוי בכותרות בשל התנגדות, מוצדקת לדעתי, לבניית מייזם תיירות במקום. הצילומים שערך יובל בסרטון נועדו להראות את יופי המקום ולגייס את דעת הקהל נגד בניה במקום המופלא הזה וכל זאת בסיוע הרחפן שבבעלותו. מצלמת הרחפן הפעם צילמה במכוון רק את בנו בן החמש שהסתובב בעמק. במקרה אחר יכול היה רחפן שמצלם את קו החוף לקלוט בעדשתו זוג אוהבים מתבודד או משתזפות ומשתזפים בעירום או כל אדם אחר שחשב שהוא מצוי לבדו באין צופה. אלו גם אלו בוודאי אינם מצפים להיקלט בעדשת מצלמה במקום שכוח אל בלב הטבע, מתחום שיכול להיתפס על ידי בית המשפט כ"רשות הפרט", גם באופן זמני.

ברור שמטרותיו של צלם חובב טבע שונות ממטרותיו של הצלם החובב שמחפש "אקשן" ובוודאי שונה מהחוקר הפרטי שמחפש ראיות מפלילות אך כולם עלולים למצוא עצמם מסבירים מדוע העלו פרסום כזה לאינטרנט והפיצו אותו. בתי המשפט הכירו ב"רשות הפרט" גם כשהיא לא בתוך דירות ובתים: מבוא של בית משותף, בית חולים ונסיבות דומות.
גם בלי שבית המשפט ירחיב עוד את פרשנות המונח "רשות הפרט" גם צילום "ברשות הרבים" יכול להיות אסור לפרסום אם הצילום עלול להביא את המצולם למבוכה (סעיף 2(4א) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981). מסיבה זו ממש מחתימים צלמי וידאו ומפיקים, מרואיינים על כתב ויתור, ריליס: ויתור של המצולם על התנגדותו להגבלות על הצילום וכזה המאפשר לצלם לעשות שימוש בצילום של פלוני ולפרסמו.

היכולות המתוחכמות של צילום באמצעות רחפן מאפשרות שילוח של הרחפן אל מרחק רב מהמפעיל והגעה בלתי צפויה שלו למקומות נידחים בהם עלול המצולם לחשוב שהוא מצוי ברשות היחיד. ראיות שיאסוף הרחפן עשויות לשמש את המזמין לצרכיו האישיים וכראיות בבית המשפט, אך יתכן וראיות אלו לא יהיו קבילות בבית משפט. עד למועד זה בתי המשפט בישראל לא פסקו לגבי קבילות של ראיות כאלו ולא הפעילו סנקציות על צלמים וחוקרים שאספו ראיות באמצעות רחפנים, אבל ברור כי מקרים אלו יעסיקו את בתי המשפט בעתיד.

אני מקווה שהקוראים של הפוסט הזה ייזהרו ולא יהיו צד להליכים משפטיים בשל שימוש רשלני ברחפן ולא יעשו שימוש לרעה ברחפן שברשותם.


ובשולי הדברים,
רחפן הנו כלי טיס בלתי מאוייש והמופעל מרחוק.
השימוש ברחפן לשימושים מסחריים מחייב רישיון הפעלה מרשות התעופה האזרחית והפעלה של רחפן כזו, ברישיון, נתון להגבלות הקבועות בחוק כגון מרחק מנתיבי טייס ושדות תעופה, מרחק מאזורי מגורים, גובה יעף הטיסה, קשר עין בין המפעיל לרחפן, איסור הטסה מעל לקהל וכיוצ"ב.

הפעלת רחפן לשימוש מסחרי ללא רישיון מהווה עבירה על החוק ועלולה לגרום לנזקים לרכוש ולגוף.


ככל הידוע לח"מ הפעלת רחפן על ידי צלם מקצועי לשימושים מסחריים שאינו נושא רישוי כדין אינה מכוסה על ידי פוליסות הביטוח של הצלם, ופוטנציאל הנזק לסביבה הנו גדול יחסית. ואם אתם עושים שימוש מסחרי ברחפן וגם יש בבעלותכם רישיון להפעלת רחפן, הקפידו לרכוש ביטוח מתאים להפעלתו ולתוצרתו.
צלמו, הפיצו אך אל תפגעו.

אין באמור בכתוב לעייל להחליף ייעוץ משפטי פרטני.

האמור לעיל נכון למועד כתיבת שורות אלו.