פוסטים

על שותפים, יזמים ומעילה באמון

שותפים למיזם הפרו את חובת האמון כלפי השותפות לשם קידום מיזם אחר וזה עלה להם ביוקר


בעקבות פסק הדין ב תא (ת"א) 65217-06-15‏ ‏ אינטגריטי תוכנה 2011 בע"מ נ' ציון גונן [8.2.2018, מאגר נבו]


גלעין האבוקדו, המיזם והשותפים לדרך

לפני כמה ימים הבנות שלי ביקשו שננסה להצמיח שתיל אבוקדו מגלעין האבוקדו שאכלנו בארוחת הערב. אז מילאתי כוס במים והכנסתי לתוכה את הגלעין ומאז מדי בוקר אנחנו בודקים ומצפים לגבעול הקטן שיצא, לשורשים שיתפתחו ולעלה שיצמח.

אך מה יקרה אם הגלעין יוותר בחושך, או ימצא עצמו ללא מים או מקום לצמוח בו?

וכך גם מיזמים. האם הגלעין שבהם יתפתח? ומה יהיה בסופו? אך אם יחסר ממנו משהו יתכן מאוד שנפגע בו אנושות ולא נאפשר לו להתפתח עוד.

כך גם קרה ליזמים בחברת דופל כאשר חבריהם למיזם פרשו והעבירו ידע ורעיונות לחברה מתחרה.


לידתו של מיזם

חברת אינטגריטי התקשרה בהסכם שיתוף פעולה עם מספר יזמים לפיתוח ושיווק מוצר בתחום הסקיוריטי. אינטגריטי הקימה מיזם נוסף, שכוון לשוק הבינלאומי באמצעות מספר יזמים מתחום הסקיוריטי לשיווק מוצרים בשוק הבינלאומי. המיזם החדש כונה דופל.


השותפים שפרשו והפניה למתחרה

לאחר תקופה, חלק מהיזמים עזבו את דופל ואינטגריטי ופנו לחברת ארמרון. הם הציעו למתחרה לפתח מוצרים דומים בתחום אבטחת המידע תוך שהם הציגו בפניהם רעיונות שנהגו בתקופתם בדופל על מנת להציג את השגיהם.

לימים חברת דופל הפסיקה את פעילותה והמיזם כשל.

דופל, באמצעות היזמים שנותרו בה, תבעה את ארמרון והיזמים שהצטרפו אליה וטענו לפגיעה בקניינה הרוחני, בסודותיה המסחריים ובמעילה באמון הנתבעים להם התחייבו מכוח הסכם המייסדים.


דופל לא הוכיחה כי סודותיה דלפו

בית המשפט דחה את טענות דופל ואינטגריטי לפיה הסודות המסחריים  דלפו או שימשו את ארמרון במיזם שלה.

בנוסף, לאחר הצגת הראיות, בית המשפט השתכנע כי ארמרון לא עשתה שימוש בסודות מסחריים או בטכנולוגיות מהמיזם של דופל. בכך דחה בית המשפט את הטענה לפגיעה בקניינה הרוחני של דופל ובפרט טען כי חלקים רבים מהמיזם של דופל לא היה מוגן כלל היות והיה בשלבו הראשוני כרעיון.


היזמים הפורשים מעלו בחובת האמון לה התחייבו

אומנם בית המשפט דחה את הטענה לפגיעה בזכויות הקניין הרוחני של דופל, אבל פגיעה אחת לא ניתן היה להתעלם ממנו וזה הפגיעה באמון לו התחייבו השותפים למיזם כלפי דופל.

אתם מבינים, כמקובל במיזמים רבים, הצדדים לדופל ואינטגריטי התחייבו בהסכם המייסדים להימנע מניגוד עניינים, להימנע מתחרות במיזם וכיוצ"ב.

הפורשים לארמרון פגעו בנאמנותם לחבריהם לדופל ובשל כך קבע בית המשפט כי עליהם לפצות את דופל ואינטגריטי.

כך, אפילו שלא נעשה שימוש מתחרה על ידי ארמרון, השותפים שפרשו מדופל הפרו את חובותם כלפי חבריהם למיזם.


מחיר המעילה באמון

מאחר ודופל לא הצליחה להוכיח את הפגיעה בקניינה הרוחני, ואף לא הצליחה להוכיח כי כישלונה נגרם בשל ארמרון, בית המשפט דחה את הטענות הנזיקיות להן טענה דופל.

עם זאת, הפגיעה באמון הוערכה ב-5% מערכה של ארמרון – אחוזים המעורכים במאות אלפי ₪ ואולי יותר.

בנוסף לאומדן הנזק בשל הפגיעה באמון פסק בית המשפט כי על השותפים הפורשים לשאת בתשלום הוצאות משפט ובשיעור של 107,000 ₪


האבוקדו אולי יגדל ואולי לא, אולי שורשיו ירקיבו ואולי ישגשגו, אך כל אלו תלויים במרכיבי המיזם – ממש כמו הסכם המייסדים של דופל.


לקריאת פסק הדין לחץ כאן.

שופט: מגן אלטוביה

ב"כ אינטגריטי ו-ארז גולדשטיין: עוה"ד רונן ברק

ב"כ הנתבעים, היזמים הפורשים: עוה"ד ערן סורוקר וליאור בן ארי

ב"כ הנתבעת אמן מחשבים בע"מ: עוה"ד ד"ר רוי בר-קהן והראל דדון


לקריאה אודות יצירות נגזרות לחץ כאן.

עוד בבלוג בעניינים דומים:

נדודי שינה של מנהל המפעל

שברת? שילמת! פסל שהושמד זיכה בפיצויים בלמעלה מ-600,000 ש"ח


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.
משרדנו לא ייצג בתיק זה

פיצוי מקסימלי בשל הפרת זכות יוצרים בתוכנה

פיצוי מקסימלי ניתן לאיש מחשבים

בשל הפרת זכות יוצרים בתוכנה

ושימוש לא מורשה בה


בעקבות פסק הדין ב ת.א (י-ם) 2619-06-14‏‏ אלון גורן נ' ישיבת מיר [פורסם ביום 13.11.2017]


בית המשפט המחוזי בירושלים (ש' אהרון פרקש, 13.11.2017) פסק את מלוא הפיצוי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק, 100,000 ₪, וכן הוצאות משפט ומומחים ובנוסף 20,000 ₪ שכ"ט עו"ד בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכנת מחשב שנעשה בה שימוש ללא הרשאות.


אלון הוא בעל עסק טכנאות מחשבים. אתם יכולים לדמיין את הטיפוס:

איש שיפתור כל בעיית מחשב ויבנה לכם את המערכת שבדיוק מתאימה לכם.

הלקוחה שלו, מוסד מוכר ללימודי דת, שכרה את שירותיו משנת 2006 ועד 2013. הלקוחה שילמה לאלון תשלום חודשי, ריטיינר, וגם תשלום עבור פרוייקטים מיוחדים שערך עבורה.


הצדדים הסכימו על שמירת ההרשאות אצל איש המחשבים

בין הצדדים לא היה הסכם התקשרות מסודר, אבל לאורך השנים גיבשו הצדדים דרך התנהלות עסקית ברורה.


איש מחשבים זול – סופו לעלות ביוקר

ב-2013 החליטה הלקוחה לסיים את העסקתו של אלון אצלה ושכרה איש מערכות אחר, זול יותר.

כנהוג, אלון שלח ללקוחה גמר חשבון ופירט את חובותיה של הלקוחה כלפיו בגין שירותים שסיפק לה, ציוד מחשוב שרכש עבורה וכיוצא באלו.

על מנת להבטיח שישולמו לו החוב אלון החזיק בידיו את הסיסמאות להגדרות המיוחדות שיצר, ומאחר ולא שילמו לו הסיסמאות נותרו בידיו ועבודת הלקוחה נעצרה כליל.

אבל החוב הוא לא הסיפור.


הלקוחה עשתה שימוש אסור בתוכנה

אתם מבינים, הלקוחה נזקקה נואשות לסיסמאות שהחזיק אלון כדי להפעיל את המערכות שלה – אז היא פרצה (!) למערכת באמצעות איש המחשוב החדש ששכרה ואז התחילה להתקין את המערכת על מחשבים נוספים, הכניסה למערכת שינויים וכיוצא באלו.


אלא שהלקוחה לא רכשה רישיונות בלתי מוגבלים לתוכנות שערך עבורם אלון, וממילא לא הייתה לה הזכות לעשות שינויים ביצירותיו.


בית המשפט הכיר בעבודת איש המחשבים כיצירה המוגנת בחוק זכות יוצרים

בית המשפט הכיר בהגדרות המיוחדות שערך אלון בתוכנות שאצל הלקוחה כיצירה מוגנת לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, המגדירה "תוכנת מחשב" כיצירה, ובכל צורה בה מובאת התוכנה. אך מאחר והלקוחה לא פרעה את החוב לאלון, ומאחר והתנהגות הצדדים הייתה כזו לפי הלקוחה רכשה הרשאות לשימוש בתוכנה ואינה בעלת התוכנה עצמה – החזקתה בתוכנה לא הייתה "בהרשאה".


 תוצאות פסק הדין – פיצויים ללא הוכחת נזק וצו מניעה

בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי הלקוחה הפרה את הזכויות של אלון בתוכנה וקבע בצו כי אסור ללקוחה לעשות שימוש בתוכנה. בית המשפט קבע כי על הלקוחה לשלם לאלון את הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק זכות יוצרים בשיעור 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

עוד קבע בית המשפט כי על הלקוחה לשאת בהוצאות המשפטיות שנגרמו לאלון בשל ההליכים, שכר מומחים ועדים וכן בשכר טרחת עורך הדין של אלון בשיעור 20,000 ₪.


לקריאת פסק הדין לחץ כאן.

לקריאה אודות יצירות נגזרות לחץ כאן.

עוד בבלוג בעניינים דומים:

נדודי שינה של מנהל המפעל

שברת? שילמת! פסל שהושמד זיכה בפיצויים בלמעלה מ-600,000 ש"ח


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.
משרדנו לא ייצג בתיק זה

ניסיון ל"עוקץ" בהדפסת ספר זיכרון למטיילים עלה למוציא לאור ביוקר

ניסיון ל"עוקץ" בהדפסת ספר זיכרון למטיילים עלה למוציא לאור ביוקר

בעקבות  ת"א 3133-07 עתיר מפות והוצאה לאור תשנ"ט בע"מ נ' פעם בחיים בע"מ ואח'


הסיפור הבא מקומם ומרגיז.

לקוחות בהם טיפלתי הם מדריכי טיולים המוציאים טיולים של תיירים מורמונים בישראל. על מנת להעצים את החוויה הם הזמינו הדפסה של ספר תמונות עם תיאור המקומות שבמסלול הטיול.

במקביל עם ההמתנה להדפסת הספר הם ביקשו לבחון הדפסה של ספר נוסף, ספר מפורט ומושקע הכולל תמונות צבעוניות ואיכותיות, פירוט והסבר של המקומות לאורך המסלול וההיסטוריה שלהם.

לבקשת חברת הטיולים המוציא לאור הוציא להם הדפסת "TEST" והם שילמו על ההדפסה היחידה הזו וגם על מקדמה לספרים שכבר הזמינו. עד מהרה התגלה לחברת הטיולים שאיכות ההדפסה אינו מיטבית והם החליטו לבחור מוציא לאור אחר.

לבינתיים הודיע להם המוציא לאור כי ספר התמונות שכבר הזמינו מוכן – אך הודפס בכמות גדולה יותר.בחוצפה מרובה דרש בעל ההוצאה לאור תשלום על הספרים הנוספים שהודפסו – וכתנאי לשחרור ההזמנה כולה.

מאחר והיו לחברת הטיולים קבוצות על הראש הם הסכימו לשלם 10,000 ש"ח (!) נוספים לשחרור הסחורה. מאחר והבינו שהתקשרו עם ספק שאינו הגון הקפידו והחתימו את ההוצאה לאור שבכך הסתיימה כל התקשרות בין הצדדים ועל כך שלהוצאה לאור אין עוד טענות כלפיה.

 


זיוף מסמכים וראיות וניצול ההתיישנות להסתרת האמת

חלפו כמעט שבע שנים, תקופת ההתיישנות המשפטית, וזה היה המועד לעוקץ.

המוציא לאור הגיש תביעה לבית המשפט כנגד חברת הטיולים. לטענת המוציא לאור חברת הטיולים הזימנה ממנו ספרים נוספים – וכי לא שולם לו על הפקת הספר. תבינו, המוציא לאור קיווה להליך מהיר וללא הגנה, וגם קיווה שהמסמך על סיום כל התקשרות בין הצדדים אבד.

בתחילה נראה אכן שמזימתו של המוציא לאור תצליח. אך רק בסיומו של הליך ארוך ומתיש התגלה כי המוציא לאור זייף מסמכים וחתימות ובנה ראיות שקריות לתמיכה בטענותיו. תוך דקדוק בפרטים גיליתי זיופים, הזמנות פיקטיביות ותכתובות שהומצאו כולן בידי המוציא לאור. אגב, רק לאחר נבירה נוספת התגלה מסמך הויתור המקורי, מסמך שהיה מאוחסן ומוצפן בארגז מזה שנים.

 


להוציא את העוקץ בהוצאות משפטיות מוגברות

כאשר האמת התגלתה לאור שוב לא היה ספק – ניסיון המוציא לאור לרמות ולהתעשר ו"לעקוץ" את חברת הטיולים התגלתה במלוא האמת.

בית המשפט הביע את מורת רוחו מהניסיון לרמייה והטיל הוצאות בשיעור של 60,000 ש"ח על כתפי המוציא לאור.

 


שמירה על מסמכים כבטוחה

אם ניתן ללמוד דבר אחד מהסיפור המרגיז הזה זו החשיבות של שמירת מסמכים עד לתום תקופת ההתיישנות.

אילולא שמרו הנתבעים, חברת הטיולים, על המסמכים המקוריים, היו הם מוצאים את עצמם משלמים על ספרים שלא הודפסו ולא קיבלו,

אך מאחר והקפידו ושמרו על המסמכים – נמצא מסמך הויתור ותיעוד של כל ההתקשרות על המוציא לאור.

 


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

רוצים לקרוא את פסק הדין – קראו כאן

היה מעניין? כדאי לכם לקרוא גם על נדודי השינה של מנהל מפעל המזון בקישור כאן

תמונות פורנוגרפיות שהופצו ופגעו בפרטיות – המורה, הדליפה והפיצוי

תמונות מביכות דלפו מהמייל האישי של מורה והתפרסמו בקרב תלמידיה,

רשלנות בית הספר זיכתה אותה בפיצויים בשל הפגיעה בפרטיותה


היה זה מסוג הידיעות הפרובקטיביות בעיתונות – "תמונותיה של מורה נמצאו באתר פורנוגרפיה באינטרנט".

ציבור ההורים המודאג שגילה בקבוצות וואטסאפ של תלמידים סרטוני פרונוגרפיה של המורה לא חשבו פעמיים ופנו להנהלה בדרישה לסלק את המורה מבית הספר.

האמת שהתגלתה מאוחר יותר מגלה על רשלנות ופגיעה חמורה בפרטיותיה של המורה – פגיעה שעלתה למורה במשרתה והלבינה את פניה.


רשלנות שהביאה לפרסום קבצים פרטיים

גילה (השם המלא במערכת) התחילה לעבוד בבית ספר באשקלון. בית הספר התגאה בהיותו בית ספר "מתוקשב" – כזה המקדם לימודים באמצעות מחשבים ואמצעי תקשורת מתקדמים. עם תחילת עבודתה הביאו לגילה מחשב טאבלט וטכנאי מטעם בית הספר הדריך את גילה כיצד להפעילו. הוא ביקש שגילה תכניס את כתובת הדואר האלקטרוני שלה לשם הפעלת המחשב. וכך עשתה.

כמה ימים לאחר מכן שכחה גילה את המחשב בכיתה והמחשב הוחזר לה בידי כמה מתלמידיה. אך הנזק כבר נגרם – מישהו מהתלמידים פתח את המחשב וגילה בו קבצים פורנוגרפים בהם מצולמת גילה והפיץ את התמונות באפליקצית וואטסאפ.

אתם מבינים, בחשבון הדואר האלקטרוני של גילה היו קבצים אישיים שלה שמצאו את דרכם למחשב הטאבלט. מכאן ועד לחשיפת התמונות הדרך הייתה קצרה.


אחריות להדרכה נאותה של בטחון ברשת

בית המשפט קבע כי היה על בית הספר להדריך את גילה לגבי השימוש בטאבלט בדומה להדרכה בכל כלי עבודה – אלא שאיש המחשבים לא היה מקצועי ולא הדריך את גילה על הסיכונים ברשת ובשימוש בטאבלט. מאחר ואיש המחשבים עבד עבור בית הספר – בית הספר נמצא אחראי לנזקיה של גילה.

בית הספר היה צריך לצפות כי אדם שמקבל לידיו מכשיר כזה ואינו מכיר אותו, ועל כן היה על בית הספר לצפות את האירוע ונזקיו פסק כי גובה הפיצוי בגין הפגיעה בפרטיותה של גילה יהיה בשיעור של 80,000 ש"ח.

הוראות חוק הפרטיות, תשמ"א-1981 קובעות פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פגיעה בפרטיותו של אדם, ובאם הפגיעה הייתה בכוונה לפגוע – אף כפל הסכום.


אשם תורם ורשלנות בשמירה על הפרטיות

נחזור לגילה – אומנם בית המשפט קבע פיצויים של 80,000 ש"ח בשל הפגיעה בפרטיותה, אך גם נקבע כי גילה, המורה, אשמה במחצית מהנזק.

בית המשפט הטיל על גילה אחריות משום שלא ידעה כי התמונות עדיין מצויות אצלה בחשבון הדואר האלקטרוני שלה והעובדה שלא שמרה באופן מאובטח על התמונות הפרובקטיביות.

במקרים אחרים בית המשפט קבע כי העובדה שאדם מצטלם באופן פרובקטיבי או בעירום מטיל, לכשעצמו, הסתכנות מרצון ואחריות של המצולם לתוצאות הצילום.

 


אז מה עושים?

מצד אחד זו אחריותו של כל אדם ואדם לשמור על פרטיותו. הצטלמתם או צילמתם צילום עירום או פרובקטיבי – שימו לב שהמדיה הזו מאובטחת ואינה מופצת.

העברתם למישהו מכשיר או תוכנה שיש בה אפשרות לפגיעה בפרטיותו של אדם – יש לכם אחריות ללמד אותו על הסיכונים שבמכשיר.


ואם גילית תמונה שלך ברשת שעלולה לבזות או להשפיל?

אין כאן כלל אחיד – ייעוץ משפטי נאות הנו חשוב, ולעיתים גם פנייה למשטרה.


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

רוצים לקרוא עוד על פרטיות – קראו כאן

רוצים לקרוא את המדריך לצילום במרחב הציבורי – קראו כאן
על סיכונים משפטיים בפרסום תמונות פרובקטיביות – קרא כאן

בין פרטיות, לשון הרע וזכויות יוצרים – הסיכונים המשפטיים בפרסום תמונות

צלמ/ת? דוגמן/ית?

הזמנת צלם שיערוך לך "בוק" או יום צילום?

אולי הזמנת דוגמן/ת להעשיר את תיק עבודות הצילום שלך?

על השימושים המותרים והאסורים ביצירות

ועל הסיכון המשפטי בצילום ופרסום תמונות פרובקטיביות


בעלות בזכויות היוצרים אינה מגינה מפני שימוש פוגעני ביצירה.

על פרסום פוגעני של תמונות פרובקטיבות וקטינים במדריך המשפטי שלהלן.


אך מה קורה אם תמונה של פלוני או אלמוני שצילמתם יכולה לגרום לו למבוכה, להשפלה ולהעליב אותו

ואם הזמנתי צלם שיצלם אותי ואיפשרתי לו לעשות שימוש בתמונות – האם מותר לו לעשות כל שימוש בתמונה?

הדילמות האלו עולות מדי יום אך בייחוד בצילומים שהם מלכתחילה פרובקטיביים, אינטימיים ובצילום קטינים וחסרי ישע.

המדריך המשפטי הבא נועד לצלמים מקצועיים וחובבים, לדוגמנים ודוגמניות וגם לכלל הציבור שמזמין צלם לערוך צילומים שלו ושל משפחתו, ובהם צילום אומנותי, צילומי היריון ותדמית.


אפילו אם הוסכם כי לצלם זכויות לפרסום את התמונות – הוא לא יכול לפרסם תמונות פרטיות

ש', (שלומית לשם העניין), הזמינה צלמת לצלם אותה ואת הבטן ההיריונית שלה. היא רצתה זכרון מהתקופה המיוחדת הזו בחייה.

שלומית ממש הופתעה לראות אחת מהתמונות שלה, בטן חשופה, מופיעה באחד המעברים בקניון, כפרסומת למרפאה. שלומית פנתה לבית המשפט וטענה לפגיעה בזכויותיה לפרטיות ולשם טוב.

בית המשפט קבע כי השימוש בצילום האינטימי פוגע בזכותה של שלומית לפרטיות ובוודאי כשלא ניתנה רשות לכך משלומית והשימוש נועד לרווחי הצלם והמפרסם. עוד נפסק פיצוי בשיעור של 90,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 12,000 ש"ח.

חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 מאפשר לצדדים להסכים כי הזכויות הכלכליות ביצירה המוזמנת תשאר בידי הצלם/היוצר. אך אפילו אם זכות היוצרים נותרה בידי היוצר אין היא מאפשרת פגיעה בפרטיות.

[תא (ת"א) 39123-12-10‏ ‏ ש' ז' נ' עדי ארד , הש' נועה גרוסמן, 30.6.2013, מתוך מאגר נבו].


פרסום תמונה בהקשר משפיל מהווה לשון הרע

במקרה אחר נערה פנתה לסוכן לדוגמנות כדי שייצג אותה וימצא לה עבודות בתחום. היא העבירה לידיו תמונות שונות, בהן תמונות שלה בבגד ים. הסוכן העביר את התמונות לצד שלישי וזה השתמש בתמונות לשם קידום בצורה פרובקטיבית וזולה יחד עם כתוביות המציגות את הנערה כמציעה שירותים מיניים.

הנערה תבעה את סוכן הדוגמנות והמפרסמים ובית המשפט קבע כי התמונות עצמן אינן מבזות או משפילות אך ההקשר בהן הובאו ופרסמו הופכים את הפרסום ל"לשון הרע". וכך בלשון השופט:

"הצגת התובעת כ"כוסית", הפנוייה ל"דייט הלוהט", המוכנה להיפגש עם מי ש"ריגש" אותה, ונרמז שהיא – "אוהבת ….", כלומר, אוהבת דבר מה שיש לצנזרו ושאין לציינו במפורש ברבים וכדומה לכך, הינה בבחינת ביזוי והשפלה"

במקרה זה הוראות חוק הגנת הפרטיות לא באו לעזרתה של הדוגמנית, משום שהצטלמה מרצון. אך מעבר על הוראות חוק איסור לשון הרע הביאו לפיצוי הדוגמנית בסכום של 50,000 ש"ח והוצאות משפטיות בסך 7,500 ש"ח בנוסף.

במקרה זה לסוכן הדוגמניות היה רישיון לעשות שימוש בתמונה אבל בית המשפט קבע שלא כל שימוש מותר, ובוודאי לא שימוש שיכול לבזות או להשפיל את הדוגמנית. הסוכן או המפרסם יכולו לפנות לדוגמנית ולבקש את רשותה לפרסום, רייליס, אך בהעדר אישור כזה נקבע הפיצוי.

[תא (ת"א) 162477/09 ‏ ‏ אליזבת פארן נ' חן מסיקה (מאגר נבו, 26.5.2011, הש' דן מור). ראה גם בעניין

[ראה במקרה דומה תא (חי') 1696-02-11‏ ‏א' מ' נ' סוכנות ‏HH.MODELS‏ בבעלות מסיקה חן ושות'‏ (הש' נסרין עדוי, מאגר נבו, 18.11.2014)]


גם אם ניתן רילייס, תוקפו יכול להיות מוגבל

במקרים הקודמים, לו היה המפרסם מקבל אישור מראש לפרסום הוא לא היה מבצע כל עבירה. אך הפסיקה מלמדת שריליס לא משחרר מכל פרסום.

באחד המקרים התגלה לפלוני, נקרא לו אריה לשם העניין, שתמונות פרובקטיביות שלו מצעירותו, בהן תמונות עירום שלו, פורסמו בפייסבוק, באתר אינטרנט ובספר צילומים. התמונת צולמו 30 שנים קודם לכן והצלם לא הציג כל אישור לפרסומן או כל הסכם אחר בינו לבין אריה בקשר לתמונות.

אריה היה מאוד מודאג לשמו הטוב בשל פרסום התמונות. בית המשפט השתכנע כי התמונות צולמו במסגרת פרטית. העובדה שהסכים להצטלם אינה מובילה בהכרח למסקנה כי הסכים לותר על פרטיותו לזמן בלתי מוגבל. נקבע כי היה על הצלם לשוב ולבקש רשות (רילייס) מאריה לפני פרסום התמונות שצולמו 30 שנים מוקדם יותר.

באשר לצילום העירום קבע בית המשפט כי פרסום התמונה משפיל ומבזה את אריה בשל עצם הופעת העירום.

[תא (הרצ') 21945-07-14‏ ‏ פלוני נ' אריאל סמל [מאגר נבו, שלום הרצליה, הש' אילן סלע, 31.1.2016]


לא כל פרסום בעירום הוא מבזה

לדעתי פסיקת בית המשפט בעניין אריאל סמל היא בעייתית, ובייחוד לאור המציאות היום בו ישנם דוגמנים שעיסוקם המדגמנים בעירום. מנגד, ההקשר של הפרסום, הציפייה של הדוגמן לסוג החשיפה שיקבל וכו' היא שתכריע בעניין זה.


ההמלצה – לחתום על הסכם מפורט ורילייס מפורט

והדבר נכון גם לדוגמן/ת וגם לצלם/ת ולמפרסם.


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

רוצים לקרוא עוד על פרטיות – קראו כאן

רוצים לקרוא את המדריך לצילום במרחב הציבורי – קראו כאן

שברת? שילמת! פסל שהושמד זיכה בפיצויים בלמעלה מ-600,000 ש"ח

יש כאן מישהו שלמד בתיכון עירוני ה' בחיפה?

כשבית הספר עירוני ה נבנה, אי שם בשנות ה-60, התגייס אמן ופסל בשם גרשון קניספל ויצר תבליט – ריקוע, שתוכנן לפאר את חזית הבנין.

אך התבליט הוסר ונשבר לרסיסים ברשלנותה של עיריית חיפה


וכך היה

גרשון קניספל הוא אמן שהקים פסלים רבים ברחבי ישראל, ובעיקר בעיר מגוריו חיפה.

כשעיריית חיפה פרסמה מכרז להקמת פסל חדש, הוא ניגש, וזכה.

קניספל קיבל את שכרו ובמאמץ ניכר הקים את היצירה, תבליט עצום ממדים שגודלו למעלה מ-30 מ"ר. בניית התבליט הסתיימה בסוף שנת 1965.

אלפי תלמידים הזיעו בשיעורי ספורט בצילו, עמדו בטקסים לצד הפסל והתפעלו מעוצמתו באמצע נאום מרגש של מנהל השכבה, התנשקו לראשונה…

והשנים חלפו, ובשנת 2012 התגלה לקניספל כי הפסל, או ליתר דיוק – רסיסיו, מונחים על מדרכת הרחוב ממתינים למשאית הזבל שתפנה אותו למזבלה הקרובה.

אתם מבינים, מישהו בעיריית חיפה החליט שהגיע העת להסיר את התבליט העתיק מהקיר.

אולי כי הזמנים השתנו, אולי כי דהה, או אולי כי הוא כבר לא התאים כל כך לעיצוב חצר בית הספר.


התבליט ושברו

קניספל מיהר והגיש תביעה לבית המשפט (תא (חי') 50172-01-13‏ גרשון קניספל נ' עיריית חיפה [מאגר נבו]). בהליך בבית המשפט התברר כי אכן חלקים מהיצירה, אריחים מתוך הפסל, נשרו. 

התגלה כי עיירית חיפה מיהרה להסיר את הפסל מהקיר בשל הסיכונים שבנפילת האריחים. עתם מבינים, העירייה לא ייחסה כל חשיבות לכך שמדובר ביצירה שהושקע בה עמל רב: זמן, חומרים ומחשבה.

ככה, ובגלל שנשרו מספר בודד של אריחים, במקום לתקן ולתחזק את היצירה, הסירו את הפסל כולו – חצבו וריסקו אותו לרסיסים.

אם אתם אומנים פלסטיים אז בטח תוכלו לדמיין ברוחיכם כמה השקעה נדרשה בהקמה של פסל המורכב מאריחי תבליט בגודל של 30X50 ס"מ ובעובי 5 ס"מ ואשר חוברו יחד ליצירה שגודלה למעלה מ-30 מ"ר.


ומה החוק אומר?

אחת מהזכויות היסודיות של אמן ביצירתו הנה זכותו לשלמות היצירה,

כלומר, הזכות שיצירתו תישאר שלמה. 

במילים אחרות, הרוכש של הזכות הכלכלית ביצירה לא יכול לעשות בה כל העולה על דעתו.

עליו לתחזק את היצירה, לשמור עליה ואסור לו "לשדרג" לשנות או להסיר ממנה חלקים.


שברת? שילמת!

בית המשפט דחה את טענת עיריית חיפה כי לא הייתה אפשרות אחרת במקום להסיר את הפסל כולו, ובוודאי באמצעים שריסקו את היצירה כולה לרסיסים.

בית המשפט קבע כי בעלותה של עיריית חיפה ביצירה אינה מאפשרת לה לעשות ביצירה כל העולה על רוחה. לקניספל נותרה לעולם הזכות לשלמות היצירה.

לאחר שנקבע כי עיריית חיפה התרשלה בטיפול ביצירה, נפנה בית המשפט להערכה של שווי היצירה שהושמדה.

נזקיו של קניספל הוערכו כולם ב- 533,920 ש"ח, מתוכם 40,000 ש"ח בשל הפגיעה שנגרמה למוניטין של קניספל. 60,000 ש"ח מתוכם בשל עוגמת הנזק שנגרמה לו.

סה"כ שילמה עיריית חיפה לקניספל למעלה מ-600,000 ש"ח בשל נזקיו (כולל הוצאות משפטיות).


אז בפעם הבאה שנופלת לידכם יצירה מקורית, דעו שאתם אחראים על שלמותה.
ואם אתם יוצרים, תקפצו מדי פעם לבקר את היצירות שלכם. אני בטוח שהתגעגעתם אליהם.

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.