שיתוף תוכן ברשתות החברתיות וזכויות יוצרים

שיתוף תוכן ברשתות החברתיות

וזכויות יוצרים


בשיתוף פעולה עם קבוצת הפייסבוק "לומדים את הטלפון החכם עם קרן", כללים פשוטים לגבי המותר והאסור ועל מדיניות הרשתות החברתיות.

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C) ולקרן העוזרת הדיגיטלית

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

אמנות רחוב וזכויות יוצרים – הילכו שתים יחדיו

האם יש זכויות יוצרים באמנות רחוב?

ומה עושים עם יצירות ברחוב שהושחתו?

נמחקו? הועתקו?

על קניין רוחני, קניין ממשי, גרפיטי ואמנות


מה שפעם הייתה תופעת שולים שנשלטה בידי נערים עם פחיות צבע בידם הפך לאורך ההיסטוריה של האמנות למצרך אמנותי ייחודי, ולאחרונה גם בעל ערך כלכלי המוכר בידי ערכאות המשפט ברחבי העולם. יצירות של אמנים כ- Banksy מוערכים באלפי ועשרות אלפי דולרים, והצבתם במרחב הציבורי מנגישה אמנות לציבור ומפיחה בו חיים. בשל ייחודיות השפה האמנותית של אומני הרחוב חלקם זוכים לבצע את יצירותיהם  לעיטור חוץ ופנים של מבנים כחלק מהיצירה האדריכלית או העיצובית. השפעת אמנות הרחוב על עולם הפרסום, האופנה והאמנות הנה, כיום, שונה מהותית מהתפיסה המסורתית שנהגה כלפיה ומצאה דרכה בקדמת הבמה. התפתחויות אחרונות בדיני זכויות היוצרים ודיני הקניין הרוחני נותנים תוקף כלכלי ומשפטי ליצירות הרחוב ולמעמדם, שאינו גשמי בכלל ובפרט ביחס למעמד קניין מוחשי ובייחוד ביחס לנדל"ן, הקנווס של אמני הרחוב.


בבוקר ה-17.4.2018 תושבי פלורנטין גילוי שינוי מטריד בנוף העירוני שלהם, ציור רחב ידיים, יצירתו של האמן יגאל שתיים, נמחק והושחת בידי עובדי עיריית תל-אביב. זעקות תושבים ועוברי האורח הדהדו מרחובות פלורנטין למסדרונות הפיקוח העירוני והסרת הציור הופסקה מייד.

הציור על קטע ממבנה ברח' פלורנטין בגודל של כ-10 מ"ר, מתאר את רגע הרצח של יצחק רבין ז"ל. הוא צויר בהסכמת העירייה לפני כ- 22 שנים. בגווני שחור לבן ואפור, הציור מתאר בצלליות את יצחק רבין ז"ל, מאבטחיו ואת צללית הרוצח וידו נושאת האקדח. מאז יצירתו הציור מהווה מוקד למבקרים מהארץ ומהעולם.


קניין מוחשי – קניין רוחני

בקבוצת הנכסים מוחשיים נכללים חפצים שונים שניתן לנייד אותם, שהם "מיטלטלין" וחפצים שאינם ניידים, "נדל"ן" שהם לרוב בניינים וקרקעות שונים.

בקבוצות הרכוש הבלתי מוחשי נמצאים הפטנטים, סימני המסחר, מוניטין וזכויות יוצרים וכן זכויות אחרות.

 

שימוש הוגן והפרה תמימה

לא כל שימוש ביצירות ללא רשותו של האמן או ללא מתן קרדיט ראוי מקנה סעד בבית המשפט.

דוקטרינת ה"שימוש ההוגן" וה"מפר התמים" מעוגנות היטב בחוק זכות יוצרים ובאות לידי ביטוי בפסיקה שבאה בעקבותיו, בעיקר בהפרות יצירות צילום, ציורים ופסלים. משמעות הגנות השימוש ההוגן הוא כי שימוש שהוא מועט, בחשיפה מעטה או למטרות פרטיות אינו מהווה פגיעה ממשית. המפר התמים אף הוא זוכה להגנה, כאשר לא ידע או לא היה עליו לדעת כי היצירה מוגנת או כי השימוש בה נעשה באופן שולי או בדרך אגב.


ערכה של אמנות

יצירות אמנות עשויות גם ממרכיבים מוחשיים: הקנווס והצבע לדוגמא, אך עיקר היצירה הנה אופן הביטוי הייחודי ביצירה. ואכן, ערכה של יצירה אינו נאמד במשקל החומר אלא בתוצר הביטוי של האמן – ועל כך דיני זכויות היוצרים נועדו להגן. חוק זכות יוצרים[1] מעניק ליוצרים וליצירותיהם מעמד קנייני ייחודי ומייחד הגנה למרכיב היסודי של זכות היוצר המכונה "זכות מוסרית": הזכות כי יצירתו של האמן תהיה מזוהה ומשוייכת אליו, ובפשטות, הזכות לקרדיט נאות, והזכות לשלמותה של היצירה. הזכות המוסרית, בניגוד לזכות הכלכלית של היצירה, אינה ניתנת להעברה או למכירה והיא חייה בועטת וקיימת גם שבעים שנה לאחר מותו של היוצר. כאן המקום לציין כי הפרה של זכויות יוצרים (מוסרית או כלכלית) מקנה ליוצר, לפי החוק הישראלי, זכות לפיצויים של עד 100,000 ₪ וזאת מבלי דרישה להוכחת נזקיו של היוצר. במקרים מסויימים הזכות לפיצויים גדולה עוד יותר – בכפוף לנזק בפועל.


אמנות המוצגת מלכתחילה לפומביות, זוכה להתייחסות נפרדת בחוק. בניגוד ליצירות המוצגות במקומות פרטיים, יצירות שהן פסל, יצירה אדריכלית או אמנות שימושית זוכות להגנה פחותה[2],  בשלושתם נקבע כי שימוש בצילום או תיעוד שלהם אינו מהווה הפרה של זכויות היוצרים. אך נראה כי לא במקרה שמט המחוקק את השימוש בצילום של אמנות רחוב. מהחוק מתגלה כי שימוש באמנות רחוב מחייב עמידה בתנאים החלים על יצירות שאינן מוצגות בפומבי ובתוך כך זכות האמן לקרדיט, החיוב של המשתמש לזכות לרישיון שימוש והזכות לשלמות היצירה. 


מה שנראה די ברור מקריאת החוק טרם עמד לבחינה בבית המשפט והפסיקה הישראלית עדיין לא גיבשה עמדה לגבי הפרשנות של סעיף החוק המתיר שימוש ביצירות המוצבות במקום ציבורי (ושאינן יצירה אדריכלית, פסל או אמנות שימושית). הסיבה לכך היא משום שעדיין לא קם האמיץ שיעמיד שאלה זו בפני בית המשפט. ושלא יובן אחרת, הפרת זכויות של אמני רחוב מתגלות ללא הרף בפרסומות מסחריות, ביצירות נגזרות, בגניבה ספרותית (פלגיאט בלעז) ובכל במדיות השידור.


ניתן לנסות ולחזות מה תהיה גישת בית המשפט בישראל כאשר יידרש לדון בסוגיה של שימוש שאינו חוסה תחת הגנות ה"שימוש ההוגן" או ה"תמים" וזאת בהסתמך על מקרים דומים מהארץ ומהעולם. בין פסקי הדין שניתנו בתחומים אלו בעולם ניתן למצוא דיונים בעניין פסלים שהוצבו במקומות ציבוריים וסיסמאות שהוצבו במקומות ציבוריים אך בכולם מדובר ביצירות שהוצבו ברשות, אפילו בדיעבד, של בעל המקרקעין.


יצירות שהוצבו במקומות ציבוריים והושחתו זיכו את היוצרים בפיצויים

האמן גרשון קניספל תבע את עיריית חיפה על פגיעה בלתי הפיכה בתבליט קיר שיצר עבורה והוצב על קיר בית ספר בעיר בשנת 1965 ואשר הושמדה כולה בשנת 2012. התבליט, יצירה בגודל העולה על 30 מ"ר, פיארה את קיר בית הספר והייתה לנוף ילדותם של ילדים רבים. כנראה בשל פגעי הזמן, וגם בשל תחזוקה לקוייה, מספר אריחים מהתבליט נשרו וסיכנו את ילדי בית הספר. העירייה לא המתינה ומיהרה והסירה, בחציבה ובפטישונים, את היצירה כולה ו… השליכה אותה לפח.

קניספל גילה על הסרת היצירה לאחר שהנזק כבר מומש במלואו, ואפילו חיפוש בפחים אגב לא הניב כל ממצאים וכל שברי האריחים הושמדו ועקבותיהם נעלמו. קניספל תבע את עיריית חיפה ובסיומו של ההליך[3] בית המשפט קבע כי על העירייה לשלם לקניספל מעל ל-600,000 ₪, פיצויים ועוגמת נפש. בפסק הדין דן בית המשפט בהרחבה בנזק שנגרם לאמן, עלות הקמת היצירה, ערכה של היצירה והמוניטין של היצירה והיוצר ולפי ערכים אלו אמד את הפיצוי. ושלא יובן אחרת, קניספל כבר קיבל שכר על היצירה כשיצר אותה ויישם אותה לראשונה, ולעיריית חיפה הייתה הזכות להשתמש ביצירה. אלא שהזכות שהעירייה קיבלה ביצירה לא התירה לה להרוס אותה – ומכאן זכותו של היוצר.

הרחבה נוספת בעניין קניספל נמצאת כאן


מקרה אחר המוכר בפסיקה הישראלית נוגע לשתי יצירות שהוצבו בשטח העיר קריית גת ונוצרו בידי האמן אבנר בר חמא. היצירות, פסלים להנצחת נופלים ממערכות ישראל, הוצבו במקומות מרכזיים בעיר והיו חלק מהנוף העירוני במשך שנים. פגעי הזמן והסביבה שחקו את היצירות ובעירייה התלבטו מה לעשות עימן. יצירה אחת נעקרה בידי עובדי העירייה והושלכה לפח כפסולת. וכאילו מדובר בבדיחה מיקום מקביל, מישהו במסדרונות העירייה החליט שתהיה זו דרך טובה לשמר את היצירה השניה בצביעתה בצבעים עזים, כמובן ללא אישורו או הסכמתו של האמן. גם במקרה זה קבע בית המשפט כי היה על העירייה לתחזק את היצירות, אפילו שרכשו את היצירות ממנו בעבר, ועל כן האמן זכאי לפיצוי בשיעור של 20,000 ₪ לכל יצירה.[4]


יצירה זמנית – האם ניתן להעתיקה

בניגוד לפסלים, יצירות אדרכליות ואמנות שימושית המוצבים דרך קבע ברחוב, אמנות רחוב יש לה, מטבעה, חיים קצרים. יש מיצבים ומייצגים המוצבים מראש לפרק זמן קצר מאוד ויצירות שנמחקות או נגנזות זמן קצר אחרי שהוצבו בשטח הציבורי. הוראות סעיף 23 לחוק זכות יוצרים קובעים במפורש כי ההגנה הניתנת הנה ליצירות המוצבות דרך קבע במרחב הציבורי.

רק במקרה אחד, בו יצירה הוצבה בחלון ראווה והועתקה והופצה, קבע בית המשפט כי מדובר בהצבה זמנית וככזו היא אינה תחת הגנת סעיף 23 לחוק. אבל קשה לומר מה תהיה עמדת בית המשפט במקרים אחרים.


אומני רחוב בארה"ב זוכים להכרה בבתי המשפט ואף לפיצויים

הצצה לארה"ב ולאנגליה מגלה כי מעמדם של אמני הרחוב עמד ועומד לבחינה משפטית לא פעם. בעוד שאמנים כמו BENSKI אינם עומדים על זכויותיהם ביצירותיהם ושומר על האנונימיות שלו אפילו תוך ויתור על פרנסה מיצירותיו, אמני רחוב אחרים יוצאים מהצללים ומהאנונימיות ונלחמים על זכויותיהם למול הפרות בולטות של זכויותיהם.

באחד המקרים המעצב האיטלקי Moschino עיצב שמלה עליה הודפס ציור מיצירתו של אמן הרחוב Joseph Tierney הידוע בשם העט RIME. היצירה, זוג עיניים בצבעים אדום ושחור, נצבעה בהזמנה על קיר בדטרויט והועתקה והודפסה כמוטיב מרכזי על השמלה שנלבשה על ידי הדוגמנית ג'יג'י חדיד וקייט פרי. RIME טען כי היצירה הנגזרת, בגד עיצוב לעשירון העליון, מהווה הפרה גסה של יצירתו ופגיעה במוניטין שלו כאמן רחוב. לבסוף הצדדים הגיעו להסדר פשרה אשר אומנם נותר חסוי אך ניתן להניח כי כלל פיצוי כספי ניכר לאמן.


פסק דין שניתן לאחרונה בארה"ב מצביע על שינוי ניכר במעמדם של אומני הרחוב וערך יצירותיהם. בפסק דין מיום 12.2.2018 שניתן בניו יורק נקבע פיצוי תקדימי בסך 6.76 מיליון דולר לאומני רחוב בפרשת "5Pointz". התובעים הוכיחו כי 36 יצירות מבין מאות הציורים, סטיקרים וגרפיטי, הנן יצירות "מוכרות" והסרתם מהווה פגיעה בשלמות היצירה האסורה לפי דיני זכויות היוצרים. בית המשפט בניו-יורק השתכנע כי היצירות האמורות ראויות להגנת החוק לאור מורכבות הביצוע של הציורים, הטכניקה המקצועית שנדרשה בביצוע כל אחת מהיצירות שזכתה לפיצוי, מקוריות היצירות והמוניטין להן זכו בעולם האמנות והאקדמיה. אומנם לא ניתן צו המונע מבעל המקרקעין להסיר את הציורים אך הוא נאלץ לפצות את האמנים על הפגיעה בזכותם ביצירות בסכום גבוה ותקדימי.


הפסיקה החדשנית בעניין 5POINTZ משמעותית לאמני הרחוב משום שהיא מעלה על נס את הזכות הערטילאית של היוצר ואף מראות כי זכותם יכולה לגבור, כלכלית, על הזכות המוחשית של בעל המקרקעין בנכסיו. בעוד שיש לאומני הרחוב מוניטין של אמנות חתרנית ואנטי ממסדית, בית המשפט העניק ליוצרים פיצוי כספי. פיצוי יאפשר להם להמשיך לצור, אך חשוב מכך, יש בכך לצור תמריץ לשימור יצירות רחוב. מנגד, היא עתידה להביא להקפדה של בעלי נדל"ן על ניקיון הקירות החיצוניים ולסרב ליישום יצירות אמנות עליהם.


הפסיקה בארה"ב – בשורה?

יישום יצירה על גבי בניין או מבנה אינו פשוט כשלעצמו אך כשמדובר ביצירה המיושמת על מבנה או בניין מתעוררים קשיים משפטיים אחרים. בעליו של מבנה זכאי לבחור מה יעשה בקניינו, והוא כמובן זכאי גם כי קירותיו יישארו נקיים. הצייר, אפילו שעה שיצר יצירת רחוב משובבת עין ונפש, אם הוא מצייר ללא אישור הבעלים הוא עובר מגוון עבירות, בהן עבירות פליליות ועבירות של גרימת נזק לרכוש.


בהחלט יתכן כי תביעה של אמן רחוב כנגד בעל מקרקעין על פגיעה ביצירתו תזכה לכתף קרירה מצד בתי המשפט והעדפה של זכויות בעלי המקרקעין. במקרה כזה יאלץ בית המשפט להסביר את ההגנה הספציפית שניתנה בחוק זכות יוצרים.

מנגד, ולעמדתו הצנועה של כותב שורות אלו, הזכות הקניינית של בעל מקרקעין אינה שוללת את זכויותיו של אמן הרחוב, ובייחוד כשמדובר באמן רחוב אשר יצליח להוכיח את המוניטין שלו ושל יצירותיו. גם לחלוף הזמן מאז יושמה היצירה ועד לפגיעה בה יהיה משקל ממשי בהחלטת בית המשפט. בהחלט ניתן כי ייפסקו פיצויים לאמן רחוב אשר יצירתו נפגעה – אפילו אם היצירה פגעה בקירות החיצוניים של מבנה וללא רשות הבעלים.

בהתאם, נראה לכותב שורות אלו כי שימוש של חברות ביצירות רחוב לקידום מסחרי שלהם, ללא מתן קרדיט ליוצר וללא רשותו, מהווה הפרה של הזכות המוסרית והכלכלית של אמן הרחוב ואף מקנה פיצוי בשל התעשרות על חשבונו.

ויצירתו של יגאל שתיים? עיריית תל-אביב מיהרה וניסתה להוריד את שכבת הצבע שיישמה על גבי הציור. למרבה הצער, כשהיא ניסתה להחזיר את הגלגל אחורה, הציור נפגע. ככל הנראה קמה לעיריית תל אביב האחריות לשמור על שלמות היצירה ותחזוקתה ונראה כי היא תפעל על מנת לשקם את היצירה באמצעות האמן. 


מה שבטוח, אמנות הרחוב בישראל, ובפרט באיזור גוש דן, חיה ובועטת ויש לה חלק בהכנסות מתיירות פנים וחוץ. מוטב היה לו הרשויות היו מפנימות זאת והיו נוהגות במשנה זהירות, ואף בתכנון מוקדם, למיסוד וחיזוק אמנות הרחוב בישראל תוך הבנה של תרומתן לשיח התרבותי בחברה הישראלית.


[1] חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, להלן – החוק.

[2] ס' 23 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

[3] תא (חי') 50172-01-13‏ גרשון קניספל נ' עיריית חיפה [מאגר נבו]

[4] ת"א (מחוזי חיפה) 5211-08 מיום 7.6.2012.


קרדיט לתמונת הפתיח וליצירה שבה: יגאל שתיים.

קרדיט לתמונה בגוף הכתבה וליצירה: ליאור בן טוב.

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

פרשת האגרון ודליפת מרשם האוכלוסין הגיעו לסופם

פרשת האגרון ודליפת מרשם האוכלוסין

(בעקבות פסק הדין בעניין מד"י נ' ביליק ואח')

דעה


את גלגולו של הסיפור הבא, ופסק הדין האחרון שניתן בו זה עתה (עפ"ג (ת"א) 22375-11-17‏ ‏ שלום ביליק נ' מדינת ישראל, 19.3.2018) אני כותב ברגשות מעורבים. הייתי צד לייצוג בהליך בתחילת דרכו וגיליתי וראיתי במהלכו דברים שזיעזעו אותי באשר לסדרי העדיפויות באכיפה וכיצד מבחינים בין אחד האדם לבין מנהליו.

לדעתי, תוצאות ההליך, מעבר לכליאה וענישה בתחום הגנת הפרטיות, יש בהם להעיד על אוזלת ידם של רשויות המדינה ומדיניות האכיפה.

בקצרה, מרשמים שבידי המדינה, ובהם מרשם האוכלוסין, מצויים תחת מתקפות מתמידות. אבל אוזלת ידה של המדינה ו"תסמונת הש.ג." מעוררת חוסר אמון חמור במערכת כולה.


זוכרים את דליפת מאגר האוכלוסין? אולי השם "אגרון" אומר לכם משהו?

זוכרים תקופה בה מאגר האוכלוסין, או לפחות חלק ממנו, היה גלוי לכל? אולי השם "אגרון" או "מאגר האגרון" אומר לכם משהו?

אז הכל התחיל בעובד מיקור חוץ במשרד הרווחה שעבד על נגזרות ממרשם האוכלוסין שהועברו למשרד. כעובד חרוץ, הוא דאג לשמור גיבויים של הנגזרות – ולא פעם הציל בכל את משרד הרווחה מתקלות מחשב הקשורות בכך.


מיקור חוץ ונהלי אבטחת המידע

העובד, מאחר ולא היה עובד מדינה, עבד בזמנו הפנוי גם כעצמאי – כאיש מיחשוב אשר הקים מערכות לניהול מוסדות. מאחר ולא היו נהלים ברורים במשרד הרווחה, עותק של מרשם האוכלוסין היה "מאובטח" בדיסק אצלו בבית וגם, שימו לב לזה, מותקן על המחשב הנייד האישי שלו.

לא ברור אם זו הייתה יהירות או שמא רק חוסר זהירות שהביאה לכך שהמרשם נחשף בפני מי מלקוחותיו ואיך בדיוק העתק המרשם הגיע לידיהם – אך המעשה נעשה.

תוך זמן קצר העתקים של המרשם: האגרון, הופצו באינטרנט ובקבוצות שונות. היו גם כאלו, לא העובד, שאף העבירו את המרשם תמורת תשלום.


גלגלי הצדק, האגרון, ותסמונת הש.ג.

פרצת האבטחה הזו העבידה והעסיקה את חוקרי המשטרה אשר התגלה להם כי האגרון גלוי לכל דורש – אבל המקור לפריצה לא אותר. רק חודשים ארוכים לאחר הפצת המאגר הושג קצה חוט ולאחריו הגיעו סוף סוף חוקרי הרשות להגנת הפרטיות (בעבר רמו"ט) למוקד ופרצת האבטחה, אותו עובד פריילנס.

כתבי אישום הוגשו כנגד העובד וכנגד אותם אזרחים שהפיצו את המרשם.

אך שימו לב:

אף אחד ממנהלי משרד הרווחה לא הובא לדין.

וכך, שש שנים אחרי שהוגש כתב האישום, וכמעט שמונה שנים מאז הופץ המאגר, ניתן פסק דין סופי ומוחלט השם את העובד מאחורי סורג ובריח.

עבירה חמורה? הנאשם המרכזי ירצה שנה ונאשמים אחרים, ובהם כאלו שמכרו את המאגר תמורת בצע כסף, ריצו עונשי מאסר בחלופת עבודות שירות.

אך איש מבין הנאשמים לא היה ממנהלי רשויות הרווחה – הכל הוטל על הש.ג.


ואיך אפשר בלי ביקורת?

אומרים שתפקיד מערכת אכיפת החוק והרשות השופטת הנה לאכוף את החוק, אך כאזרח הייתי מצפה לניקוי אורוות וחקירה מעמיקה של מחדלי המערכת.

איני מסנגר על העובד, אבל ראוי היה כי רשויות המדינה יסיקו מסקנות גם כנגד מנהלי משרד הרווחה, ואולי גם כנגד רשות מרשם האוכלוסין במשרד הפנים.

אחרי הכל, המידע האישי והפרטי שלנו נמצא כולו בידי הרשויות.

האם אתם סומכים עליהם?

 


עפג (ת"א) 22375-11-17‏ ‏ שלום ביליק נ' מדינת ישראל

ב"כ המדינה: עו"ד חדד.

ב"כ הנאשם בערעור: עו"ד פרנקו.


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

כנגד ארבעה יוצרים

אחד יוצר חכם, אחד – רשע, אחד – תם,

והאחד – שאינו יודע לשאול


 

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

כשאייל גולן עונד צמיד פרי יצירתך

כשאייל גולן עונד צמיד פרי יצירתך – הצמיד ויוצרו זוכים למוניטין!

(בעקבות פסק הדין בעניין זורי נ' סמל)

אבל כשמישהו אחר רוכב על ההצלחה ומשווק "צמיד אייל גולן" "המקורי" הצרות מגיעות.

לקוחות רוכשים את הצמיד המועתק,

היוצר מאבד את לקוחותיו וחלקם בטוחים שהמוצר המועתק הוא המקורי.

והמוניטין נפגע והמעתיק מרוויח.


ככה קרה לצורי מסיקה יצרן התכשיטים

מסיקה מכר לאייל גולן צמיד זהב שמשובצים בו אבני חן.

נכון, מסיקה לא רשם את הצמיד כמדגם והצמיד ה"מתחזה" שונה מהצמיד המקורי, אבל הכוונה של המעתיק הייתה ברורה – ליהנות מהפרסום והמוניטין של מסיקה (וגם של אייל גולן) כדי להרוויח ולהביא את הלקוחות אליו.

צורי מצדו התריע והזהיר ולבסוף תבע את המעתיק, סמל, על הפגיעה במוניטין שלו, על אובדן הכנסות, על הטעיה מסחרית וגניבת עין. בנוסף מסיקה דרש  צו מניעה להפסקת השימוש בכינוי "צמיד יהלומים אייל גולן".

כבר בשלבים המוקדמים הנתבע הסכים לצו המניעה והדיון נמשך רק בעניין הפיצויים הכספיים.

מסיקה עמד על תביעתו לפיצויים סטטוטוריים לפי חוק עוולות מסחריות בסך של 100,000 ₪ ופיצויים על פגיעה במוניטין בשיעור 500,000 ₪.


החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי הדמיון בין הצמידים די בו כדי להטעות את הציבור ומאחר ואין מחלוקות כי אייל גולן רכש והשתמש בצמיד האמור הצמיד זכה "לחשיפה רב ולביקוש גבוה, מה שגורם לאטרקטיביות שלו."

בנוסף, דרך השיווק בה בחר הנתבע הביא לכך שהמוצר נחשב כמוצר המקורי, המוצר של מסיקה.

לבסוף בית המשפט קבע כי מסיקה הוכיח קיום של מוניטין לו ולעסקיו.

מאחר ומסיקה לא הציג מסמכים התומכים בפגיעה בהכנסותיו פסק בית המשפט פיצויים בסך 40,000 ₪ וכן 15,000 ₪ הוצאות משפט.


לדעתי הצנועה

מדובר בפיצוי נמוך ושאינו מרתיע, ובוודאי לאחר שההליכים בתיק התנהלו במשך שש (!) שנים.

ראוי היה לדעתי לפסוק במקרה זה, וגם במקרים דומים, פיצויים בסכום המקסימלי, ובייחוד כשמדובר בתיק שנוהל בבית משפט משך שנים ארוכות.


ת"א 14748-03-12 זורי תכשיטים בע"מ נ' סמל

בפני כב' הש' אהוד שוורץ.

ב"כ התובעים – עו"ד איידן ואח'

ב"כ הנתבע- עו"ד רן כהן ואח'

לפסק הדין זורי נ' סמל.


 

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

על שותפים, יזמים ומעילה באמון

שותפים למיזם הפרו את חובת האמון כלפי השותפות לשם קידום מיזם אחר וזה עלה להם ביוקר


בעקבות פסק הדין ב תא (ת"א) 65217-06-15‏ ‏ אינטגריטי תוכנה 2011 בע"מ נ' ציון גונן [8.2.2018, מאגר נבו]


גלעין האבוקדו, המיזם והשותפים לדרך

לפני כמה ימים הבנות שלי ביקשו שננסה להצמיח שתיל אבוקדו מגלעין האבוקדו שאכלנו בארוחת הערב. אז מילאתי כוס במים והכנסתי לתוכה את הגלעין ומאז מדי בוקר אנחנו בודקים ומצפים לגבעול הקטן שיצא, לשורשים שיתפתחו ולעלה שיצמח.

אך מה יקרה אם הגלעין יוותר בחושך, או ימצא עצמו ללא מים או מקום לצמוח בו?

וכך גם מיזמים. האם הגלעין שבהם יתפתח? ומה יהיה בסופו? אך אם יחסר ממנו משהו יתכן מאוד שנפגע בו אנושות ולא נאפשר לו להתפתח עוד.

כך גם קרה ליזמים בחברת דופל כאשר חבריהם למיזם פרשו והעבירו ידע ורעיונות לחברה מתחרה.


לידתו של מיזם

חברת אינטגריטי התקשרה בהסכם שיתוף פעולה עם מספר יזמים לפיתוח ושיווק מוצר בתחום הסקיוריטי. אינטגריטי הקימה מיזם נוסף, שכוון לשוק הבינלאומי באמצעות מספר יזמים מתחום הסקיוריטי לשיווק מוצרים בשוק הבינלאומי. המיזם החדש כונה דופל.


השותפים שפרשו והפניה למתחרה

לאחר תקופה, חלק מהיזמים עזבו את דופל ואינטגריטי ופנו לחברת ארמרון. הם הציעו למתחרה לפתח מוצרים דומים בתחום אבטחת המידע תוך שהם הציגו בפניהם רעיונות שנהגו בתקופתם בדופל על מנת להציג את השגיהם.

לימים חברת דופל הפסיקה את פעילותה והמיזם כשל.

דופל, באמצעות היזמים שנותרו בה, תבעה את ארמרון והיזמים שהצטרפו אליה וטענו לפגיעה בקניינה הרוחני, בסודותיה המסחריים ובמעילה באמון הנתבעים להם התחייבו מכוח הסכם המייסדים.


דופל לא הוכיחה כי סודותיה דלפו

בית המשפט דחה את טענות דופל ואינטגריטי לפיה הסודות המסחריים  דלפו או שימשו את ארמרון במיזם שלה.

בנוסף, לאחר הצגת הראיות, בית המשפט השתכנע כי ארמרון לא עשתה שימוש בסודות מסחריים או בטכנולוגיות מהמיזם של דופל. בכך דחה בית המשפט את הטענה לפגיעה בקניינה הרוחני של דופל ובפרט טען כי חלקים רבים מהמיזם של דופל לא היה מוגן כלל היות והיה בשלבו הראשוני כרעיון.


היזמים הפורשים מעלו בחובת האמון לה התחייבו

אומנם בית המשפט דחה את הטענה לפגיעה בזכויות הקניין הרוחני של דופל, אבל פגיעה אחת לא ניתן היה להתעלם ממנו וזה הפגיעה באמון לו התחייבו השותפים למיזם כלפי דופל.

אתם מבינים, כמקובל במיזמים רבים, הצדדים לדופל ואינטגריטי התחייבו בהסכם המייסדים להימנע מניגוד עניינים, להימנע מתחרות במיזם וכיוצ"ב.

הפורשים לארמרון פגעו בנאמנותם לחבריהם לדופל ובשל כך קבע בית המשפט כי עליהם לפצות את דופל ואינטגריטי.

כך, אפילו שלא נעשה שימוש מתחרה על ידי ארמרון, השותפים שפרשו מדופל הפרו את חובותם כלפי חבריהם למיזם.


מחיר המעילה באמון

מאחר ודופל לא הצליחה להוכיח את הפגיעה בקניינה הרוחני, ואף לא הצליחה להוכיח כי כישלונה נגרם בשל ארמרון, בית המשפט דחה את הטענות הנזיקיות להן טענה דופל.

עם זאת, הפגיעה באמון הוערכה ב-5% מערכה של ארמרון – אחוזים המעורכים במאות אלפי ₪ ואולי יותר.

בנוסף לאומדן הנזק בשל הפגיעה באמון פסק בית המשפט כי על השותפים הפורשים לשאת בתשלום הוצאות משפט ובשיעור של 107,000 ₪


האבוקדו אולי יגדל ואולי לא, אולי שורשיו ירקיבו ואולי ישגשגו, אך כל אלו תלויים במרכיבי המיזם – ממש כמו הסכם המייסדים של דופל.


לקריאת פסק הדין לחץ כאן.

שופט: מגן אלטוביה

ב"כ אינטגריטי ו-ארז גולדשטיין: עוה"ד רונן ברק

ב"כ הנתבעים, היזמים הפורשים: עוה"ד ערן סורוקר וליאור בן ארי

ב"כ הנתבעת אמן מחשבים בע"מ: עוה"ד ד"ר רוי בר-קהן והראל דדון


לקריאה אודות יצירות נגזרות לחץ כאן.

עוד בבלוג בעניינים דומים:

נדודי שינה של מנהל המפעל

שברת? שילמת! פסל שהושמד זיכה בפיצויים בלמעלה מ-600,000 ש"ח


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.
משרדנו לא ייצג בתיק זה

מסיבת פורים, הצלם והפרסום המביך

תחפושת מוצלחת למסיבת פורים התגלתה כמביכה בתמונה עם כיתוב מבזה

בעקבות

תא (חי') 1696-02-11‏ ‏ א' מ' נ' סוכנות ‏HH.MODELS‏ בבעלות מסיקה חן ושות'‏

[הש' נסרין עדוי, מאגר נבו, 18.11.2014)


תכף פורים, ובעוד אני עומל על תחפושת מגניבה לבנות שלי, נתקלתי בסיפור הבא בו תחפושת מוצלחת לפורים התגלתה כמביכה ביותר כשהתפרסמה בהקשר אחר.

וכך היה:

נערה הוזמנה להשתתף במסיבות פורים במועדון.

בחרה תחפושת

התאפרה

התלבשה

ויצאה לדרכה.


ובמועדון, פיזזה ושמחה.

אה, והיה שם גם צלם אחד – נו, מההפקה.

אז ברור שהיא גם הצטלמה.


תמונה של תחפושת תמימה : פרסום מבזה ומשפיל

חלפו החודשים ולפתע התמונה צצה לה, הוצאה מהקשרה בפרסומת לשירותי תוכן בתשלום שנקרא "חברה וירטואלית".

תמונת הנערה, בתחפושת הפרובקטיבית, הופיעה לצד שם שניתן לה ולידה כיתוב: "רוצה לראות עוד ממני".

כמה ימים לאחר מכן התמונה פורסמה שנית, הפעם באתר נוסף הנחזה להיות פורנוגרפי.

אוי, והבושה!! והחרפה!!

אתם זוכרים – היא ילדה! קטינה!


התוצאה המשפטית

בהליך המשפטי נקבע כי פרסום התמונה של הקטינה, ללא אישור מפורש שלה, ובהקשר אחר מההקשר בו צולם עלול לגרום לביזוי והשפלה ולהוציא את דיבתה.

כמובן שניתן גם צו האוסר על המשך פרסום התמונה וגם פיצוי כספי.


גם צילום תמים יכול לצאת מהקשרו

אין זו הפעם הראשונה בו בית המשפט מפצה על לשון הרע בשל פרסום צילום שאינו בהקשר שלו.

חוק איסור לשון הרע קובע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)   לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)   לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)   לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

ובהקשר של מתן שירותי מין?


פרסום תמונה של קטין מחייבת אישור הוריו או האפוטרופוס שלו

הזמנתם צילומים לקראת פורים? צלם ליומהולדת?

כדאי להבטיח שאתם נשארים בעלי כל הזכויות ביצירות (למעט הזכות המוסרית שהיא הזכות של הצלם לקרדיט).

לכל הפחות הבטיחו שהתמונות לא ימכרו לצדדים שלישיים.

ומצד שני, אם הצלם רוצה לפרסם תמונות שלכם או של הילדים שלכם, ולצרכים מסחריים, הוא צריך להחתים אתכם, הבגירים, על כתב ויתור, וביחוד לגבי הקטינים.

ולבסוף, אפילו אם חתמתם על כתב ויתור כזה, אין המשמעות שהצלם יכול לפרסם את התמונות באופן שיבזה וישפיל אתכם.


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

היה מעניין? תרגישו חופשי לשתף…

אתם מוזמנים גם לקרוא דברים אחרים מהבלוג שלי:

מדריך משפטי לצילום במרחב הציבורי

תמונות פורנוגרפיות שהופצו ופגעו בפרטיות – המורה, הדליפה והפיצוי

פיצוי מקסימלי בשל הפרת זכות יוצרים בתוכנה

פיצוי מקסימלי ניתן לאיש מחשבים

בשל הפרת זכות יוצרים בתוכנה

ושימוש לא מורשה בה


בעקבות פסק הדין ב ת.א (י-ם) 2619-06-14‏‏ אלון גורן נ' ישיבת מיר [פורסם ביום 13.11.2017]


בית המשפט המחוזי בירושלים (ש' אהרון פרקש, 13.11.2017) פסק את מלוא הפיצוי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק, 100,000 ₪, וכן הוצאות משפט ומומחים ובנוסף 20,000 ₪ שכ"ט עו"ד בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכנת מחשב שנעשה בה שימוש ללא הרשאות.


אלון הוא בעל עסק טכנאות מחשבים. אתם יכולים לדמיין את הטיפוס:

איש שיפתור כל בעיית מחשב ויבנה לכם את המערכת שבדיוק מתאימה לכם.

הלקוחה שלו, מוסד מוכר ללימודי דת, שכרה את שירותיו משנת 2006 ועד 2013. הלקוחה שילמה לאלון תשלום חודשי, ריטיינר, וגם תשלום עבור פרוייקטים מיוחדים שערך עבורה.


הצדדים הסכימו על שמירת ההרשאות אצל איש המחשבים

בין הצדדים לא היה הסכם התקשרות מסודר, אבל לאורך השנים גיבשו הצדדים דרך התנהלות עסקית ברורה.


איש מחשבים זול – סופו לעלות ביוקר

ב-2013 החליטה הלקוחה לסיים את העסקתו של אלון אצלה ושכרה איש מערכות אחר, זול יותר.

כנהוג, אלון שלח ללקוחה גמר חשבון ופירט את חובותיה של הלקוחה כלפיו בגין שירותים שסיפק לה, ציוד מחשוב שרכש עבורה וכיוצא באלו.

על מנת להבטיח שישולמו לו החוב אלון החזיק בידיו את הסיסמאות להגדרות המיוחדות שיצר, ומאחר ולא שילמו לו הסיסמאות נותרו בידיו ועבודת הלקוחה נעצרה כליל.

אבל החוב הוא לא הסיפור.


הלקוחה עשתה שימוש אסור בתוכנה

אתם מבינים, הלקוחה נזקקה נואשות לסיסמאות שהחזיק אלון כדי להפעיל את המערכות שלה – אז היא פרצה (!) למערכת באמצעות איש המחשוב החדש ששכרה ואז התחילה להתקין את המערכת על מחשבים נוספים, הכניסה למערכת שינויים וכיוצא באלו.


אלא שהלקוחה לא רכשה רישיונות בלתי מוגבלים לתוכנות שערך עבורם אלון, וממילא לא הייתה לה הזכות לעשות שינויים ביצירותיו.


בית המשפט הכיר בעבודת איש המחשבים כיצירה המוגנת בחוק זכות יוצרים

בית המשפט הכיר בהגדרות המיוחדות שערך אלון בתוכנות שאצל הלקוחה כיצירה מוגנת לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, המגדירה "תוכנת מחשב" כיצירה, ובכל צורה בה מובאת התוכנה. אך מאחר והלקוחה לא פרעה את החוב לאלון, ומאחר והתנהגות הצדדים הייתה כזו לפי הלקוחה רכשה הרשאות לשימוש בתוכנה ואינה בעלת התוכנה עצמה – החזקתה בתוכנה לא הייתה "בהרשאה".


 תוצאות פסק הדין – פיצויים ללא הוכחת נזק וצו מניעה

בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי הלקוחה הפרה את הזכויות של אלון בתוכנה וקבע בצו כי אסור ללקוחה לעשות שימוש בתוכנה. בית המשפט קבע כי על הלקוחה לשלם לאלון את הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק זכות יוצרים בשיעור 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

עוד קבע בית המשפט כי על הלקוחה לשאת בהוצאות המשפטיות שנגרמו לאלון בשל ההליכים, שכר מומחים ועדים וכן בשכר טרחת עורך הדין של אלון בשיעור 20,000 ₪.


לקריאת פסק הדין לחץ כאן.

לקריאה אודות יצירות נגזרות לחץ כאן.

עוד בבלוג בעניינים דומים:

נדודי שינה של מנהל המפעל

שברת? שילמת! פסל שהושמד זיכה בפיצויים בלמעלה מ-600,000 ש"ח


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.
משרדנו לא ייצג בתיק זה

ניסיון ל"עוקץ" בהדפסת ספר זיכרון למטיילים עלה למוציא לאור ביוקר

ניסיון ל"עוקץ" בהדפסת ספר זיכרון למטיילים עלה למוציא לאור ביוקר

בעקבות  ת"א 3133-07 עתיר מפות והוצאה לאור תשנ"ט בע"מ נ' פעם בחיים בע"מ ואח'


הסיפור הבא מקומם ומרגיז.

לקוחות בהם טיפלתי הם מדריכי טיולים המוציאים טיולים של תיירים מורמונים בישראל. על מנת להעצים את החוויה הם הזמינו הדפסה של ספר תמונות עם תיאור המקומות שבמסלול הטיול.

במקביל עם ההמתנה להדפסת הספר הם ביקשו לבחון הדפסה של ספר נוסף, ספר מפורט ומושקע הכולל תמונות צבעוניות ואיכותיות, פירוט והסבר של המקומות לאורך המסלול וההיסטוריה שלהם.

לבקשת חברת הטיולים המוציא לאור הוציא להם הדפסת "TEST" והם שילמו על ההדפסה היחידה הזו וגם על מקדמה לספרים שכבר הזמינו. עד מהרה התגלה לחברת הטיולים שאיכות ההדפסה אינו מיטבית והם החליטו לבחור מוציא לאור אחר.

לבינתיים הודיע להם המוציא לאור כי ספר התמונות שכבר הזמינו מוכן – אך הודפס בכמות גדולה יותר.בחוצפה מרובה דרש בעל ההוצאה לאור תשלום על הספרים הנוספים שהודפסו – וכתנאי לשחרור ההזמנה כולה.

מאחר והיו לחברת הטיולים קבוצות על הראש הם הסכימו לשלם 10,000 ש"ח (!) נוספים לשחרור הסחורה. מאחר והבינו שהתקשרו עם ספק שאינו הגון הקפידו והחתימו את ההוצאה לאור שבכך הסתיימה כל התקשרות בין הצדדים ועל כך שלהוצאה לאור אין עוד טענות כלפיה.

 


זיוף מסמכים וראיות וניצול ההתיישנות להסתרת האמת

חלפו כמעט שבע שנים, תקופת ההתיישנות המשפטית, וזה היה המועד לעוקץ.

המוציא לאור הגיש תביעה לבית המשפט כנגד חברת הטיולים. לטענת המוציא לאור חברת הטיולים הזימנה ממנו ספרים נוספים – וכי לא שולם לו על הפקת הספר. תבינו, המוציא לאור קיווה להליך מהיר וללא הגנה, וגם קיווה שהמסמך על סיום כל התקשרות בין הצדדים אבד.

בתחילה נראה אכן שמזימתו של המוציא לאור תצליח. אך רק בסיומו של הליך ארוך ומתיש התגלה כי המוציא לאור זייף מסמכים וחתימות ובנה ראיות שקריות לתמיכה בטענותיו. תוך דקדוק בפרטים גיליתי זיופים, הזמנות פיקטיביות ותכתובות שהומצאו כולן בידי המוציא לאור. אגב, רק לאחר נבירה נוספת התגלה מסמך הויתור המקורי, מסמך שהיה מאוחסן ומוצפן בארגז מזה שנים.

 


להוציא את העוקץ בהוצאות משפטיות מוגברות

כאשר האמת התגלתה לאור שוב לא היה ספק – ניסיון המוציא לאור לרמות ולהתעשר ו"לעקוץ" את חברת הטיולים התגלתה במלוא האמת.

בית המשפט הביע את מורת רוחו מהניסיון לרמייה והטיל הוצאות בשיעור של 60,000 ש"ח על כתפי המוציא לאור.

 


שמירה על מסמכים כבטוחה

אם ניתן ללמוד דבר אחד מהסיפור המרגיז הזה זו החשיבות של שמירת מסמכים עד לתום תקופת ההתיישנות.

אילולא שמרו הנתבעים, חברת הטיולים, על המסמכים המקוריים, היו הם מוצאים את עצמם משלמים על ספרים שלא הודפסו ולא קיבלו,

אך מאחר והקפידו ושמרו על המסמכים – נמצא מסמך הויתור ותיעוד של כל ההתקשרות על המוציא לאור.

 


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

רוצים לקרוא את פסק הדין – קראו כאן

היה מעניין? כדאי לכם לקרוא גם על נדודי השינה של מנהל מפעל המזון בקישור כאן

תמונות פורנוגרפיות שהופצו ופגעו בפרטיות – המורה, הדליפה והפיצוי

תמונות מביכות דלפו מהמייל האישי של מורה והתפרסמו בקרב תלמידיה,

רשלנות בית הספר זיכתה אותה בפיצויים בשל הפגיעה בפרטיותה


היה זה מסוג הידיעות הפרובקטיביות בעיתונות – "תמונותיה של מורה נמצאו באתר פורנוגרפיה באינטרנט".

ציבור ההורים המודאג שגילה בקבוצות וואטסאפ של תלמידים סרטוני פרונוגרפיה של המורה לא חשבו פעמיים ופנו להנהלה בדרישה לסלק את המורה מבית הספר.

האמת שהתגלתה מאוחר יותר מגלה על רשלנות ופגיעה חמורה בפרטיותיה של המורה – פגיעה שעלתה למורה במשרתה והלבינה את פניה.


רשלנות שהביאה לפרסום קבצים פרטיים

גילה (השם המלא במערכת) התחילה לעבוד בבית ספר באשקלון. בית הספר התגאה בהיותו בית ספר "מתוקשב" – כזה המקדם לימודים באמצעות מחשבים ואמצעי תקשורת מתקדמים. עם תחילת עבודתה הביאו לגילה מחשב טאבלט וטכנאי מטעם בית הספר הדריך את גילה כיצד להפעילו. הוא ביקש שגילה תכניס את כתובת הדואר האלקטרוני שלה לשם הפעלת המחשב. וכך עשתה.

כמה ימים לאחר מכן שכחה גילה את המחשב בכיתה והמחשב הוחזר לה בידי כמה מתלמידיה. אך הנזק כבר נגרם – מישהו מהתלמידים פתח את המחשב וגילה בו קבצים פורנוגרפים בהם מצולמת גילה והפיץ את התמונות באפליקצית וואטסאפ.

אתם מבינים, בחשבון הדואר האלקטרוני של גילה היו קבצים אישיים שלה שמצאו את דרכם למחשב הטאבלט. מכאן ועד לחשיפת התמונות הדרך הייתה קצרה.


אחריות להדרכה נאותה של בטחון ברשת

בית המשפט קבע כי היה על בית הספר להדריך את גילה לגבי השימוש בטאבלט בדומה להדרכה בכל כלי עבודה – אלא שאיש המחשבים לא היה מקצועי ולא הדריך את גילה על הסיכונים ברשת ובשימוש בטאבלט. מאחר ואיש המחשבים עבד עבור בית הספר – בית הספר נמצא אחראי לנזקיה של גילה.

בית הספר היה צריך לצפות כי אדם שמקבל לידיו מכשיר כזה ואינו מכיר אותו, ועל כן היה על בית הספר לצפות את האירוע ונזקיו פסק כי גובה הפיצוי בגין הפגיעה בפרטיותה של גילה יהיה בשיעור של 80,000 ש"ח.

הוראות חוק הפרטיות, תשמ"א-1981 קובעות פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פגיעה בפרטיותו של אדם, ובאם הפגיעה הייתה בכוונה לפגוע – אף כפל הסכום.


אשם תורם ורשלנות בשמירה על הפרטיות

נחזור לגילה – אומנם בית המשפט קבע פיצויים של 80,000 ש"ח בשל הפגיעה בפרטיותה, אך גם נקבע כי גילה, המורה, אשמה במחצית מהנזק.

בית המשפט הטיל על גילה אחריות משום שלא ידעה כי התמונות עדיין מצויות אצלה בחשבון הדואר האלקטרוני שלה והעובדה שלא שמרה באופן מאובטח על התמונות הפרובקטיביות.

במקרים אחרים בית המשפט קבע כי העובדה שאדם מצטלם באופן פרובקטיבי או בעירום מטיל, לכשעצמו, הסתכנות מרצון ואחריות של המצולם לתוצאות הצילום.

 


אז מה עושים?

מצד אחד זו אחריותו של כל אדם ואדם לשמור על פרטיותו. הצטלמתם או צילמתם צילום עירום או פרובקטיבי – שימו לב שהמדיה הזו מאובטחת ואינה מופצת.

העברתם למישהו מכשיר או תוכנה שיש בה אפשרות לפגיעה בפרטיותו של אדם – יש לכם אחריות ללמד אותו על הסיכונים שבמכשיר.


ואם גילית תמונה שלך ברשת שעלולה לבזות או להשפיל?

אין כאן כלל אחיד – ייעוץ משפטי נאות הנו חשוב, ולעיתים גם פנייה למשטרה.


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

רוצים לקרוא עוד על פרטיות – קראו כאן

רוצים לקרוא את המדריך לצילום במרחב הציבורי – קראו כאן
על סיכונים משפטיים בפרסום תמונות פרובקטיביות – קרא כאן