אמן הרחוב בנסקי BENSKY חורג ממנהגו ויוצא למאבק על זכויות היוצרים והקניין רוחני שלו

בנסקי, מי שפעם ראה באכיפת זכויותיו כאמן ככלי נחות, פתח בהליכים משפטיים להשגת צו להסרת מוצרים הנושאים את שמו

האמן חרג ממנהגו – ואכף את זכותו


אחת הדילמות הגדולות ביותר של אמנים כשהם חושבים האם להגן על זכויות היוצרים שלהם, ובייחוד אמני רחוב או כאלו שעושים שימוש בשם עט (פסבדונים) הוא העיסוק בבירוקרטיה והפחד מחשיפה והתפיסה הציבורית כלפיהם. 

אמן הרחוב מהידועים בעולם הידוע בשם בנסקי Bensky התבטא פעמים רבות כלפי עניין זה כי האכיפה של זכות יוצרים "היא ללוזרים". בכך הוא איפשר לגופים מסחריים ואחרים להעתיק את יצירותיו, למסחר אותם ולהנות מרווחים בשל כך.

שלא יהיה ספק, בנסקי הוא אמן מצליח מאוד, הוא מציג תצוגות ברחבי העולם ומוכר יצירות אומנות. בשנה האחרונה אף היינו עדים למיצג הסנסציוני שלו כאשר יצירתה שלו שהוצעה למכירה פומבית ונמכרה בסכום עתק, פשוט גרסה את עצמה מייד לאחר המכירה. 

קניין מוחשי – קניין רוחני

בנסקי מצטרף לשורה ארוכה של יוצרים – אמני רחוב – שעומדים על זכויותיהם. בהם RIME אשר אכף את זכותו למול המעצב האיטלקי MOSCHINO, ולאחרונה האמן רייס ווליאמסון הגיש תובענה על הפרת זכותו בפרסום יצירה שלו במסגרת פרסומת למרכולים ששודרה במשחק הסופרבול. 

אז מה עיצבן את בנסקי

כמו לכל אמן, בנסקי רוצה שידעו מה שלו ומקורי ומה לא. אבל בעיקר הוא רוצה להרוויח מהשימוש בשמו. אז לבנסקי יש סימן מסחר רשום על שמו והוא החליט לבצע פעולה אחת כנגד מפרה אחת, מוזיאון באיטליה, שהציג תערוכה של יצירות שלו.

בנסקי הוסיף ופרסם באתר שלו רשימה של תערוכות ומיצגים הנושאים את שמו ושהם אינם מקוריים. הוא מקווה שבכך הציבור ידע להדיר את רגליו מהתצוגה ולא ישלם לאותם מציגים תשלום כמו שהם מבקשים.


כפי שניתן היה לצפות, ברשימת התצוגות מתגלה עד כמה ממסדים ומקומות המפרים את זכותו של בנסקי. ברשימה מוצגים תערוכות במוסקווה, אתונה, ליסבון ועוד. גם תל-אביב מככבת ברשימה.

בישראל מדובר בתערוכה "האומנות של בנסקי" שהתקיימה בארנה שהרצליה. התערוכה אומנם מצטיירת כתערוכה של האמן אך היא אינה על דעתו והוא לא נהנה ממנה כלל – כמו שהפוסט באתר שלו מלמד. חמור מכך, בנסקי, שיוצא נגד תרבות הצריכה, בוודאי לא היה מסכים למכירה של יצירות הנושאות את שמו בקניון מסחרי גדול.

אם אתם רוצים לקרוא קצת יותר על התערוכה שהתקיימה, אתם מוזמנים לעיין בכתבה  שפורסמה באתר וואלה והקישור שלה כאן


ובשפה מעט יותר משפטית, אומנות רחוב מוגנת במשפט הישראלי מאחר והיא אינה מוחרגת באופן ספציפי בסעיף 23 לחוק זכות יוצרים. אומנם יש מעט מאוד פסיקה בעניין זה במשפט הישראלי וימים יגידו אם יש שיניים לעמדה הזו, אבל מה שבטוח הוא ששימוש מסחרי בציור רחוב מחייב רישיון מהיוצר ומחייב מתן קרדיט לו.

סימני מסחר רשומים, לעומת זאת, כמו שמו של בנסקי, מוגנים והשימוש בהם מוקנה רק לבעל סימן המסחר. 


לקריאה הנוספת:
מקורות לקריאה על המקרה:

התמונה בראשית הכתבה ובגוף הכתבה : מתוך אתר האמן בנסקי.

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

אמנות רחוב וזכויות יוצרים – אומן מאוהיו תובע על פרסומת בסופרבול

יותר ויותר אמני רחוב תובעים על הפרת זכותם.

על פרסומת בסופרבול והאמן המצפוני


אני יכול להעיד על עצמי שאני ממש אוהב אומנות רחוב. יש משהו בקישוט של המרחב הציבורי, באמירות של האמנים שעוסקים בכך, שהופך את המציאות שלנו לצבעונית יותר. אז כמו במגמה הרווחת בעולם, עוד אמן אמיץ, איס וויליאמס מאוהיו ארה"ב, הגיש תביעה כנגד רשת מרכולים אשר צימה פרסומת תוך שהשתמשה ביצירת אומנות רחוב שלו בפרסומת אשר שודרה בסופרבול.

מה שעיצבן ומעצבן את ריס הוא שהפרסום נוגד את אמונותיו. ריס קורא להפסיק את תרבות הצרירכה – והפרסומת קוממה אותו כי היא מעודדת בדיוק ההיפך.

בכתבה שפורסמה והקישור שלה מצורף לכאן, מבהיר רייס את המניעים שלו להליכים משפטיים. אז נכון, אם יזכה, כריס צפוי להכניס ממון לכיסו, אבל המניע לתביעה שלו הוא בעיקר עמידה על זכותו כאמן לשלוט היכן ואיך תוצג יצירתו. 

קניין מוחשי – קניין רוחני

לא מדובר בתביעה ראשונה מהסוג הזה. תעיינו בבלוג שלי כאן ותראו שכתבתי על תביעה גדולה שהייתה בניו יורק ועל פיצוי ניכר שניתן שם. תמצאו כאן גם את הסיפור על המעצב האיטלקי Moschino עיצב שמלה עליה הודפס ציור מיצירתו של אמן הרחוב Joseph Tierney הידוע בשם העט RIME.

שימוש הוגן והפרה תמימה

לא כל שימוש ביצירות ללא רשותו של האמן או ללא מתן קרדיט ראוי מקנה סעד בבית המשפט.

דוקטרינת ה"שימוש ההוגן" וה"מפר התמים" מעוגנות היטב בחוק זכות יוצרים ובאות לידי ביטוי בפסיקה שבאה בעקבותיו, בעיקר בהפרות יצירות צילום, ציורים ופסלים. משמעות הגנות השימוש ההוגן הוא כי שימוש שהוא מועט, בחשיפה מעטה או למטרות פרטיות אינו מהווה פגיעה ממשית. המפר התמים אף הוא זוכה להגנה, כאשר לא ידע או לא היה עליו לדעת כי היצירה מוגנת או כי השימוש בה נעשה באופן שולי או בדרך אגב.


[/av_one_half]

בהחלט יתכן כי תביעה של אמן רחוב כנגד בעל מקרקעין על פגיעה ביצירתו תזכה לכתף קרירה מצד בתי המשפט והעדפה של זכויות בעלי המקרקעין. במקרה כזה יאלץ בית המשפט להסביר את ההגנה הספציפית שניתנה בחוק זכות יוצרים.

מנגד, ולעמדתו הצנועה של כותב שורות אלו, הזכות הקניינית של בעל מקרקעין אינה שוללת את זכויותיו של אמן הרחוב, ובייחוד כשמדובר באמן רחוב אשר יצליח להוכיח את המוניטין שלו ושל יצירותיו. גם לחלוף הזמן מאז יושמה היצירה ועד לפגיעה בה יהיה משקל ממשי בהחלטת בית המשפט. בהחלט ניתן כי ייפסקו פיצויים לאמן רחוב אשר יצירתו נפגעה – אפילו אם היצירה פגעה בקירות החיצוניים של מבנה וללא רשות הבעלים.

בהתאם, נראה לכותב שורות אלו כי שימוש של חברות ביצירות רחוב לקידום מסחרי שלהם, ללא מתן קרדיט ליוצר וללא רשותו, מהווה הפרה של הזכות המוסרית והכלכלית של אמן הרחוב ואף מקנה פיצוי בשל התעשרות על חשבונו.


מה שבטוח, אמנות הרחוב בישראל, ובפרט באיזור גוש דן, חיה ובועטת ויש לה חלק בהכנסות מתיירות פנים וחוץ. מוטב היה לו הרשויות היו מפנימות זאת והיו נוהגות במשנה זהירות, ואף בתכנון מוקדם, למיסוד וחיזוק אמנות הרחוב בישראל תוך הבנה של תרומתן לשיח התרבותי בחברה הישראלית.


[1] חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, להלן – החוק.

[2] ס' 23 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.


קרדיט לתמונת הפתיח וליצירה שבה: יגאל שתיים.

קרדיט לתמונה בגוף הכתבה וליצירה: ליאור בן טוב.

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

תחנות דלק, הגבלים עסקיים וחוזים אחידים

מפעילי תחנות דלק – כבר מזמן לא בכיס של חברות הדלק


תחנות דלק – כלי שיקומי לנכה צה"ל

כולנו כבר רגילים שהדלק בישראל יקר, אבל בשביל בעלי התחנות, הרווח על הדלק קטן, ושנים רבות הוא היה קטן עוד יותר – והדבר נכון בייחוד ביחס לתחנות שהוקמו עבור או יחד עם נכי צה"ל. המציאות הייתה, לאור חסרון כיס של אגף השיקום, לפיה חברות דלק ממנו הקמה של תחנות דלק שהופעלו בידי נכי צה"ל שקיבלו זכאות לחכור קרקע עבור כך.


בתי המשפט מסיימים את אחיזת חברות הדלק בתחנות

אלא שחברות הדלק, השחקן החזק, החזיקו היטב בקרקע שנים, עד שבתי המשפט קבעו פעם אחר פעם שמדובר בהסכמים אחידים עם תנייה מקפחת, כי מעמדם כחוכרי הקרקע אינו גובר על זכותו של נכה צה"ל ולבסוף גם נפתח השוק לתחרות

פייסבוק הבינו את כוחם של קהילות ואף הניעו מהלכים לתגמל מנהלי קהילות גדולות. כך הוצעו למנהלי קהילות ומנגנונים שונים לתגמול שלהם. בארה"ב אף אחד מהשרידים האחרונים מהתקופה ההיא הוא אליהו כסלו שקיבל זכות חכירה לבניית תחנת דלק ברמת הגולן. וממש עכשיו, 10 שנים אחרי שפתח בהליכים, התקבל פסק הדין מביהמ"ש המחוזי בלוד (הש' שינמן) המשחרר סוף סוף את כסלו מאחיזתה הלופתת של חברת דלק.


שיחרור מחברת הדלק – בלי פיצוי

הגם שבית המשפט קיבל את מרבית טענותו של כסלו, בית המשפט דחה את טענתו כי ההסכם הכובל והחוזה האחיד גרמו לו נזק כספי בשיעור של כ 4.5 מיליון ש"ח – ההפרש בין הרווח שהיה נוצר לו אילו היה "תחנה משוחררת מלכתחילה ואין אלא להצר על החלטה זו, והיא גם זו ששללה את זכותו של כסלו לכיסוי הוצאותיו במשפט.


ומה בעתיד?

כהרגלם בקודש, דלק צפויה לערער על פסק הדין הזה, ולגרור את כסלו להוצאות נוספות – וכמו במקרים רבים בעבר, יש סבירות גדולה שגם הסיפור הזה יסתיים בפשרה כזו או אחרת.

.
.
תא (מרכז) 2407-06-09‏ ‏ אליהו כסלו נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ [29.8.2019]
בשם כסלו: עוה"ד אייל רוזן
בשם דלק: עוה"ד טל מישר ועוה"ד ברק נ. שוורץ

צריכים ייעוץ פרטני? רוצים לדעת עוד? 

או צרו עמנו קשר.

אולי יעניין אותך גם לקרוא על פרטיות או זכויות יוצרים


כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.
איננו אחראים לתוכן הקישורים ו/או לנזקים שיגרמו בשל השימוש בהם.
כל העושה שימוש במידע זה ובקישורים בדף זה עושה זאת על אחריותו.

מכירת קבוצות ודפי פייסבוק

מכירת קבוצות ודפי פייסבוק

כן, זה אפשרי


קבוצות ודפי פייסבוק – מטבע עובר לסוחר

כל מי שעוסק בשיווק יודע – המגרש האפקטיבי היום הוא פרסום ממוקד באמצעות הפייסבוק.

אבל מה שבעבר הייתה פלטפורמה שהיה צריך לעמול זמן רב כדי לבנות אותה על ידי צבירת עוקבים או חברים לקבוצה – ניתן לפתור באמצעות רכישה של קבוצה או דף עסקי.

כך, הרוכש מקבל לידיו קהל ממוקד, ואם מדובר בקבוצה פעילה אז פרסום ישיר או סמוי יכול להניב למפרסם לידים איכותיים ורווחיים.


מנהלי קבוצות פייסבוק זכאים לגמול

פייסבוק הבינו את כוחם של קהילות ואף הניעו מהלכים לתגמל מנהלי קהילות גדולות. כך הוצעו למנהלי קהילות ומנגנונים שונים לתגמול שלהם. בארה"ב אף התחילו פיילוט של קבוצות שהחברות בהן היא בתשלום. 

כל מנהל קבוצה יודע כי ניהול קבוצה הנה עבודה לכל דבר. היא מחייבת מעקב אחרי הפוסטים שחברי הקבוצה מעלים בה, מיישבים חילוקי דעות ואוכפים את המדינית של הקבוצה.

אכיפת המדיניות של הקבוצה, לפי אופי הקבוצה, הוא גם זה שקובע את איכותה של הקבוצה ומניע את החברים בה להמשיך ולשתף בה מידע ותכנים. 

בשביל לא מעט מנהלי קבוצות, היכולת להתפרנס מניהול הקבוצה כבר הוצגה לפניהם – בייחוד כשמדובר בקבוצות פעילות. כך, מפרסמים פונים למנהלי הקבוצות ומבקשים קידום או פרסום של תכנים שיווקיים במטרה להגיע לקהל היעד. כמובן שמוצע כם תגמול למנהלי הקהילות.

מכאן ועד למימוש מלוא הפוטנציאל של הקבוצה, במכירת השליטה בה, הדרך קצרה.


קבוצת פייסבוק פעילה נמכרה תמורת למעלה מ-350 אלף ש"ח

הח"מ סייע למנהל קבוצה שפנה אליו וביקש לממש את הקבוצה הפעילה שניהל. הקבוצה, שבה כ-100,000 חברים אשר בהם למעלה מ-60,000 פעילים איתרה קונה רלוונטי ומעוניין. לאחר מספר מהלכים ומו"מ קצר הצדדים הגיעו להסכם מכר תקדימי.


ומה לגבי מדיניות פייסבוק?

רבים נרתעים מביצוע פעולות כספיות ביחס לדפים העסקיים שלהם או הקבוצות שהם מנהלים. החשש העיקרי הוא מדיניותה של פייסבוק והשימוש בפלטפורמה שהיא מציעה.

תנאיי השימוש בפייסבוק קובעים כי לא ניתן לעשות שימוש בפייסבוק לשם עשיית רווח לצד שלישי. בנוסף, לפייסבוק כוח עצום להפסיק את הפעילות של קבוצה או דף או אדם בפייסבוק באופן חד צדדי.

אבל מספר פסיקות מהארץ שניתנו לאחרונה מלמדים כי פייסבוק לא יכולה למנוע זאת באופן מוחלט.


בעניין גיא לרר דן בית המשפט במחלוקות בין מעסיק לעובד לעניין דף פייסבוק "הצינור" שהוקם ונוהל בידי לרר. ניסיון לגרור את פייסבוק למחלוקת לא צלח ולבסוף לרר נותר בעליו של הדף.

בעניין סטטוסים מצייצים, בו פייסבוק עצרה פעילות של דף  משום שחשדה ששימש לשם מכירה של שטחי פרסום נקבע  כי לפייסבוק אין את הזכות לעצור את פעילות הדף רק משום החשד הזה, וגם אם נמכרו פרסומות אין הצדקה להפסיק את פעילות הדף.

לכשעצמי, נראה לי כי פייסבוק לא יכולה להתערב בעסקאות מהסוג המתואר למעלה, אם כי דיסקרטיות בתחום הזה היא תמיד ראויה וחכמה.


צריכים ייעוץ פרטני? רוצים לדעת עוד? 

צרו עימנו קשר.

מוזמנים גם לקרוא על כך מתוך "גלובס" כאן.

או צרו עמנו קשר.

אולי יעניין אותך גם לקרוא על פרטיות או זכויות יוצרים


 

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.
איננו אחראים לתוכן הקישורים ו/או לנזקים שיגרמו בשל השימוש בהם.
כל העושה שימוש במידע זה ובקישורים בדף זה עושה זאת על אחריותו.

מינוי אופוטרופוס ומראש: יפויי הכח המתמשך וההוראות המקדימות

מינוי אופוטרופוס ומראש: יפויי כח מתמשך והוראות מקדימות


אופוטרופוס? יש דברים שלא משאירים ליד המקרה

מ' חלתה בסרטן קשה, א' הוא הורה לילד עם צרכים מיוחדים, אצל ש' הזיכרון כבר לא כמו אתמול או שלשום. עד עכשיו שלושתם נאלצו להשאיר את השליטה בגוף והרכוש שלהם להחלטת בית המשפט אם וכאשר יגיע המקרה והם כבר לא יוכלו לקבל החלטות בעצמם. כן, אם היה צריך לקבל החלטה על ניתוח או טיפול רפואי, על תשלום והעברות כספים והחלטות מהסוגים האלו, ואותם שלושה לא יכלו לקבל את ההחלטות בעצמם, אז במקרה הטוב היו קרובי המשפחה שלהם פונים לבית המשפט ומבקשים מינוי שלהם כאופוטרופוסים על גופם או על רכושם. במקרה הפחות טוב, וכשאין קרוב משפחה שניתן למנות אותו, בית המשפט היה ממנה אופוטרופוס מקצועי ונותן בידיו סמכויות לגבי אותו אדם.

חקיקה חדשה בחוק האופטרופוסות מאפשרת מינוי מקדים של אופוטרופוס באמצעות ייפוי כח מתמשך  – מינוי שייכנס לתוקף בתנאיים שהממנה יקבע מה הם, ומאפשר למ', א' ו-ש' להחליט ומראש מה בדיוק יעלה בגורלם.

זה לא פחות ממהפיכה בעולם האופטרופסות!


ייפויי כח הם בתוקף כל זמן שמי שנתן אותם מסוגל לקבל החלטות. כלומר, כשאדם כבר אינו מסוגל לקבל החלטות בעבור עצמו, הכשירות המשפטית שלו נשללת וייפויי הכח שנתן פוקעים.

ייפוי כח מתמשך, לעומת זה, נכנס לתוקף כאשר אדם אינו מסוגל לקבל החלטות בעבור עצמו – ובהחלטה מקדימה יכול הממנה לקבוע מי יהיה מיופה הכוח שלו, באיזה תחומים יפעל, מה יהיה שכרו ופרטים רבים נוספים. בנוסף, בית המשפט כבר אינו ממלא פונקציה בקביעה הזו, כך שאם מוגשת בקשה למינוי אופוטרופוס, קודם יבדוק בית המשפט ויראה אם יש ייפוי כח מתמשך המופקד אצלו ואם יימצא כזה ימולא רצונו של הממנה.

בכך נכנסת ישראל לרשימת המדינות שמאפשרת "צוואה בחיים", ומותירה בידנו, האזרחים, את הבחירה ואת האפשרות לקבוע את גורלנו.

 


על מנת לפשט את ההליך להפקת ייפוי כח מתמשך ומתן הוראות מקדימות הסמיך משרד המשפטים והאפוטרופוס הכללי עורכי דין מסויימים שיוכלו לתת שירות זה לאזרחים. כך, בתוך פגישה מספר פגישות מועט עם עורך דין מוסמך ניתן להפקיד אצל האופוטרופוס הכללי את ייפוי הכח – ייפוי כח שייכנס לתוקף רק בתנאים שנכתבו בו או כאשר אדם כבר לא יוכל לקבל החלטות בעצמו. בכדי לתמרץ את הציבור להשתמש בכלים המשפטיים המתקדמים הללו, נכון למועד זה לא נדרש תשלום אגרה על הפקדת ייפויי הכח המתמשכים וההוראות המקדימות אצל האפוטרופוס הכללי, כך שהעלות היחידה הנה עלות עריכת המסמכים בידי עורך דין והפקת חוות דעת רפואיות לפי הצורך.

עבור א', היא הבטיחה לעצמה שילדיה לא יצטרכו להתמודד עם בירוקרטיה וסימני שאלה אם וכאשר היא לא תוכל לקבל החלטות בעצמה. וגם ש' מצא את הדרך להגן על רכושו ומינה את ילדיו כאופוטרופוסים. א', והורים נוספים לילדים עם צרכים מיוחדים, יוכולים היום לקבוע מי ייכנס לנעלייהם כאפוטרופוסים על ילדיהם כשהם עצמם לא יוכלו לעשות זאת ויכולים להבטיח טיפול נאות לא רק לעצמם אלא גם לילדיהם. 


צריכים ייעוץ פרטני? רוצים לדעת עוד? 

חפשו אותנו כאן: https://www.facebook.com/Angel.circle.of.life/ 

או צרו עמנו קשר.

אולי יעניין אותך גם לקרוא על פרטיות, על עגונות או על מרשם האוכלוסין.

 

 

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.
איננו אחראים לתוכן הקישורים ו/או לנזקים שיגרמו בשל השימוש בהם.
כל העושה שימוש במידע זה ובקישורים בדף זה עושה זאת על אחריותו.

בעקבות תביעה ייצוגית מכללת בית ברל תהדק אכיפת איסור עישון

בעקבות תביעה ייצוגית מכללת בית ברל תהדק אכיפת איסור עישון


איסור עישון? אסור, אבל במכללה למורים לא איכפת

יוני למד במכללה להכשרת מורים בבית ברל ומתוך תחושת שליחות בחר במקצוע שיוכל לעשות שינוי אמיתי אצל אזרחי המחר: להנחיל להם ערכים אישיים וחברתיים יחד עם תוכנית הלימודים. 

אבל יש משהו אחד שיוני ממש שונא – וזה שמעשנים מסביבו.

כמה יוני התאכז כאשר גילה כי במכללה להכשרת מורים בה למד איסור עישון במקומות ציבוריים נתפס כהמלצה בלבד – ולא כערך שיש לטפח וללמד (וככזה שיש להעביר לתלמידים).

חמור מכך, יוני התאכזב כאשר פנה פעם אחר פעם למנהלי המכללה, הסב את תשומת ליבם להפרות החוק, אך זכה לכתף קרירה. עד מהרה נוצר ליוני שם כנודניק. אתם מבינים, יוני, שרק רצה לעזור למכללה לאכוף את החוק ורצה להימנע מעישון פאסיבי מזיק, נתפס בידי מנהליה כנודניק!


החובות של המכללה לפי החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים

החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים נועד בדיוק למצבים כאלו – החוק קובע כי עישון במקומות ציבורים, והמפורטים בחוק, אסור.

החוק גם מטיל על מי שאחראי על אותם מקומות ציבוריים את החובה, כן חובה, לפעול על מנת שלא יעשנו.

בתי המשפט אף פסקו סכומים נכבדים לחובת מקומות שלא "עשו כל שביכולתם" בכדי למנוע עישון, ונמנעו, בין השאר, מהצבת פקחים ותפיסת העבריינים.


תביעות ייצוגיות לאכיפה אזרחית של איסור העישון

אבל כדי לעשות שינוי ממשי לא מספיק בתובע אחד – תביעות ייצוגיות הוכיחו את עצמם לא פעם ככאלו שיכולים לעשות שינויי אמיתי, גם בכל הנוגע לאיסור עישון במקומות ציבוריים.

כך היה בתביעות ייצוגיות נגד בית קפה פוקצ'טה (רע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ), וגם לאחרונה בתביעה כנגד רכבת ישראל (ת"צ (ירושלים) 38375-06-13 בועז אליאס נ' רכבת ישראל בע"מ). בתביעה האחרונה נפסק סכום פיצוי חסר תקדים בגובה מיליוני ש"ח כפיצוי הנפגעים. 


הייצוגית תשנה את יחס המכללה לחוק

וזה בדיוק מה שיוני רצה – שינוי תפיסתי אמיתי אצל מנהלי מכללת בית ברל. 

אז תביעה ייצוגית הוגשה ולבסוף לאחר דיון ראשון בתיק הסכימו נציגי המכללה להיעתר לכל דרישותיו של יוני והתחייבו להציב פקח בשטח המכללה, לתקן את השילוט ולהסדיר את פינות העישון וגם לפעול ולהסביר לציבור הסטודנטים אודות איסור העישון במקומות ציבוריים.

בנוסף, המכללה התחייבה לתגמל את יוני ואת עורך דינו בסכום של 40,000 ש"ח.


 

 

תביעה ייצוגית ככלי לאכיפת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים

חוק התובענות הייצוגיות משנת 2007 הנו כלי עוצמתי לאכיפה אזרחית. כלי זה שימש ומשמש לאכיפה צרכנית אבל גם לאכיפה של חוקים אשר נועדו להבטיח את איכות החיים שלנו. 

לאחרונה הורחבו האיסורים וההגבלות למעשנים במקומות ציבוריים – ולמרות התפיסה הרווחת כי זהו חוק "בלי שיניים", חוק התובענות הייצוגיות מאפשר אכיפה אזרחית יעילה ולטובת הכלל.


ת"צ 50498-09-17 גולדפוס נ' המכללה האקדמית בית ברל [17.6.2018]

בפני כ' הש' יחזקאל קינר

בשם התובע: עו"ד זיו אנג'ל.

בשם הנתבעת: עו"ד אלירן סטריכמן.

לפסק הדין לחץ כאן

וגם בעיתונות:

מקומון הרצליה All In

מעריב


יכול להיות שיעניין אותך גם:

חובת תשלום אגרה כתנאי להגשת תביעה ייצוגית

מעסיק מיולאימניק? ביטוח לאומי חייב לך כסף

קפה גדול שהוא בינוני – תביעה ייצוגית


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

רישיון שימוש ביצירות ללא סיכון משפטי – יש חיה כזו

רישיון שימוש ביצירות: וידאו, צילומים ומוסיקה

בלי סיכון משפטי?

כן, יש חיה כזו

על רישיונות שימוש (CC (CREATIVE COMMENCE


עורכים סרטון? בונים אתר אינטרנט? 

שימוש ביצירות כפוף לזכות יוצרים – ושימוש ללא רישיון מתאים חושף לתביעות שונות.

בחוק הישראלי החשיפה היא לפיצויים של עד 100,000 ש"ח וללא הוכחת נזק.

מובן כי שימוש ביצירה סתם על ידי הורדתה מאתר כלשהו או פלטפורמה חברתית אינה מגינה על המשתמש מסיכונים להיתבע על הפרת זכות יוצרים.

על כן נפוץ השימוש במאגרי יצירות המעמידים יצירות לשימוש תמורת תשלום לפי כמות השימוש או לפי משך השימוש.

בנוסף, ישנם מאגרים המעמידים יצירות לשימוש בחינם ותחת תנאים מסויימים.


רישיון השימוש

לפי החוק (והאמנות הבינלאומיות) ליוצר זכות לקבוע מה הם תנאי השימוש שהוא מספק.

באתרים בתשלום הרישיון המסופק לרוב נקבע לפי השימוש שנעשה בו (פרטי/מסחרי/הדפסה/בלעדיות) וגם לפי גודל הקובץ ואיכותו.

מאחר ויתכנו אינספור צרופים שונים של תנאי שימוש ורישיונות נעשה מאמץ של ארגון בשם Creative Commons לקבוע סטנדרט אחיד של רישיונות.

כיום זהו אחד מהכלים היותר ידידותיים להבנה של סוג הרישיון המוצע לשימוש.


סוגי רישיונות ב-Creative Commons

CC0 ו-CC-BY

רישיון שימוש בלתי מוגבל ביצירה ובתנאי וניתן קרדיט ליוצר.

כלומר, ניתן לעשות שימוש מסחרי ופרטי, להדפיס, לשנות וכיוצ"ב.

CC BY-SA

יצירות עם רישיון זה מחייבות מתן קרדיט מלא ליוצר גם אם בוצעו ביצירה שינויים או הובאו ממנה רק חלקים.

CC BY-ND

ביצירות אלו ניתן לעשות שימוש חופשי ביצירה ובתנאי ולא נערכים ביצירה שינויים, כלומר היצירה נשאר שלמה. בנוסף, חלה חובה במתן קרדיט ליוצר עם הצגתה.

CC BY-NC

שימוש חופשי, ושאינו מסחרי, ביצירה ובתנאי וניתן קרדיט ליוצר.

CC BY-NC-SA

שימוש חופשי ביצירה + לא מסחרי + קרדיט ליוצר גם אם בוצעו ביצירה שינויים או הובאו ממנה רק חלקים.

CC BY-NC-ND

שימוש חופשי ביצירה + לא מסחרי + קרדיט ליוצר + איסור ביצוע שינויים ביצירה.


רגע לפני שימוש…

מאחר ורבים שואלים אותי, ריכזתי מספר אתרים שיכולים לעניין אתכם, כאלו שיש בהם מאגרי יצירות לשימוש חינם ובתנאי רישיון כפי שפרטתי למעלה.

שימו לב שתנאי הרישיון יכולים להשתנות מפעם לפעם, ומשרד עו"ד זיו אנג'ל אינו אחראי על תוכן הקישורים ו/או התנאים המפורטים בהם.

  1. מרבית המאגרים דורשים רישום. בחלקם הגדול יש גם מדיה לרכישה. שימו לב שאתם יודעים מה אתם מורידים. אם התבקשתם לתת פרטי תשלום – כנראה בחרתם מוצר בתשלום.
  2. הורדתם יצירה? בדקו פעם נוספת מה הרישיון שניתן יחד איתו ותעדו את האתר ממנו הורדתם את היצירה.
  3. תקפידו בכל מקרה לתת קרדיט ליוצר וגם לאתר ממנו לקחתם את היצירה. לפרגן זה תמיד טוב ובטוח.
  4. תספרו לנו איך היה – כדי שגם אנחנו נדע אם המאגר שווה משהו.

מאגרים לשימוש בתנאיי רישיון מסוג CC

תמונות:

http://www.europeana.eu

https://www.metmuseum.org/art/collection

 

מוזיקה:

https://www.opengoldbergvariations.org/

https://www.last.fm/tag/cco

https://archive.org/details/netlabels

http://audiofarm.net/

http://www.opsound.org

https://www.jamendo.com/?language=en&p=tags

http://freemusicarchive.org/

http://ccmixter.org/

http://www.jewelbeat.com/free/free-library-music.htm

https://soundcloud.com/

https://cchound.com/

http://audiofarm.net/

https://archive.org/

https://cctrax.com

https://musopen.org/

https://www.bumpfoot.net/about.html

https://incompetech.com/music/royalty-free/

https://freesound.org/browse/tags/music/

http://freemusicarchive.org/

http://audionautix.com/

 

וידאו:

http://mazwai.com/#/

https://www.stockfootageforfree.com/

http://www.xstockvideo.com/

https://plixs.com/

http://www.free-hd-footage.com/

http://www.beachfrontbroll.com/

https://www.vidsplay.com/

http://www.lifeofvids.com/

http://www.wedistill.io/

http://www.splashbase.co/images?videos=true

https://www.openbeelden.nl/media

https://www.clipcanvas.com/free-footage/

https://www.nasa.gov/multimedia/videogallery/index.html

https://www.flickr.com/search/?q=&l=commderiv&ss=0&ct=0&mt=videos&w=all&adv=1

https://vimeo.com/groups/freehd/

https://www.youtube.com/user/orangeHDcom/videos

https://www.reddit.com/r/footage/

https://www.cutestockfootage.com/

https://www.reddit.com/r/stockfootage/

http://mitchmartinez.com/free-4k-red-epic-stock-footage/

https://videos.pexels.com/

https://www.videvo.net/

http://coverr.co/

https://www.videezy.com/


רוצים ללמוד עוד על זכויות יוצרים?

תבדקו בקישורים הבאים:

מדריך משפטי – מהו שימוש המפר זכויות ביצירות

זכויות יוצרים בתמונות – איך למנוע שימוש לא חוקי בתמונה שצילמת


 

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.
איננו אחראים לתוכן הקישורים ו/או לנזקים שיגרמו בשל השימוש בהם.
כל העושה שימוש במידע זה ובקישורים בדף זה עושה זאת על אחריותו.

שיתוף תוכן ברשתות החברתיות וזכויות יוצרים

שיתוף תוכן ברשתות החברתיות

וזכויות יוצרים


בשיתוף פעולה עם קבוצת הפייסבוק "לומדים את הטלפון החכם עם קרן", כללים פשוטים לגבי המותר והאסור ועל מדיניות הרשתות החברתיות.

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C) ולקרן העוזרת הדיגיטלית

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

אמנות רחוב וזכויות יוצרים – הילכו שתים יחדיו

האם יש זכויות יוצרים באמנות רחוב?

ומה עושים עם יצירות ברחוב שהושחתו?

נמחקו? הועתקו?

על קניין רוחני, קניין ממשי, גרפיטי ואמנות


מה שפעם הייתה תופעת שולים שנשלטה בידי נערים עם פחיות צבע בידם הפך לאורך ההיסטוריה של האמנות למצרך אמנותי ייחודי, ולאחרונה גם בעל ערך כלכלי המוכר בידי ערכאות המשפט ברחבי העולם. יצירות של אמנים כ- Banksy מוערכים באלפי ועשרות אלפי דולרים, והצבתם במרחב הציבורי מנגישה אמנות לציבור ומפיחה בו חיים. בשל ייחודיות השפה האמנותית של אומני הרחוב חלקם זוכים לבצע את יצירותיהם  לעיטור חוץ ופנים של מבנים כחלק מהיצירה האדריכלית או העיצובית. השפעת אמנות הרחוב על עולם הפרסום, האופנה והאמנות הנה, כיום, שונה מהותית מהתפיסה המסורתית שנהגה כלפיה ומצאה דרכה בקדמת הבמה. התפתחויות אחרונות בדיני זכויות היוצרים ודיני הקניין הרוחני נותנים תוקף כלכלי ומשפטי ליצירות הרחוב ולמעמדם, שאינו גשמי בכלל ובפרט ביחס למעמד קניין מוחשי ובייחוד ביחס לנדל"ן, הקנווס של אמני הרחוב.


בבוקר ה-17.4.2018 תושבי פלורנטין גילוי שינוי מטריד בנוף העירוני שלהם, ציור רחב ידיים, יצירתו של האמן יגאל שתיים, נמחק והושחת בידי עובדי עיריית תל-אביב. זעקות תושבים ועוברי האורח הדהדו מרחובות פלורנטין למסדרונות הפיקוח העירוני והסרת הציור הופסקה מייד.

הציור על קטע ממבנה ברח' פלורנטין בגודל של כ-10 מ"ר, מתאר את רגע הרצח של יצחק רבין ז"ל. הוא צויר בהסכמת העירייה לפני כ- 22 שנים. בגווני שחור לבן ואפור, הציור מתאר בצלליות את יצחק רבין ז"ל, מאבטחיו ואת צללית הרוצח וידו נושאת האקדח. מאז יצירתו הציור מהווה מוקד למבקרים מהארץ ומהעולם.


קניין מוחשי – קניין רוחני

בקבוצת הנכסים מוחשיים נכללים חפצים שונים שניתן לנייד אותם, שהם "מיטלטלין" וחפצים שאינם ניידים, "נדל"ן" שהם לרוב בניינים וקרקעות שונים.

בקבוצות הרכוש הבלתי מוחשי נמצאים הפטנטים, סימני המסחר, מוניטין וזכויות יוצרים וכן זכויות אחרות.

 

שימוש הוגן והפרה תמימה

לא כל שימוש ביצירות ללא רשותו של האמן או ללא מתן קרדיט ראוי מקנה סעד בבית המשפט.

דוקטרינת ה"שימוש ההוגן" וה"מפר התמים" מעוגנות היטב בחוק זכות יוצרים ובאות לידי ביטוי בפסיקה שבאה בעקבותיו, בעיקר בהפרות יצירות צילום, ציורים ופסלים. משמעות הגנות השימוש ההוגן הוא כי שימוש שהוא מועט, בחשיפה מעטה או למטרות פרטיות אינו מהווה פגיעה ממשית. המפר התמים אף הוא זוכה להגנה, כאשר לא ידע או לא היה עליו לדעת כי היצירה מוגנת או כי השימוש בה נעשה באופן שולי או בדרך אגב.


ערכה של אמנות

יצירות אמנות עשויות גם ממרכיבים מוחשיים: הקנווס והצבע לדוגמא, אך עיקר היצירה הנה אופן הביטוי הייחודי ביצירה. ואכן, ערכה של יצירה אינו נאמד במשקל החומר אלא בתוצר הביטוי של האמן – ועל כך דיני זכויות היוצרים נועדו להגן. חוק זכות יוצרים[1] מעניק ליוצרים וליצירותיהם מעמד קנייני ייחודי ומייחד הגנה למרכיב היסודי של זכות היוצר המכונה "זכות מוסרית": הזכות כי יצירתו של האמן תהיה מזוהה ומשוייכת אליו, ובפשטות, הזכות לקרדיט נאות, והזכות לשלמותה של היצירה. הזכות המוסרית, בניגוד לזכות הכלכלית של היצירה, אינה ניתנת להעברה או למכירה והיא חייה בועטת וקיימת גם שבעים שנה לאחר מותו של היוצר. כאן המקום לציין כי הפרה של זכויות יוצרים (מוסרית או כלכלית) מקנה ליוצר, לפי החוק הישראלי, זכות לפיצויים של עד 100,000 ₪ וזאת מבלי דרישה להוכחת נזקיו של היוצר. במקרים מסויימים הזכות לפיצויים גדולה עוד יותר – בכפוף לנזק בפועל.


אמנות המוצגת מלכתחילה לפומביות, זוכה להתייחסות נפרדת בחוק. בניגוד ליצירות המוצגות במקומות פרטיים, יצירות שהן פסל, יצירה אדריכלית או אמנות שימושית זוכות להגנה פחותה[2],  בשלושתם נקבע כי שימוש בצילום או תיעוד שלהם אינו מהווה הפרה של זכויות היוצרים. אך נראה כי לא במקרה שמט המחוקק את השימוש בצילום של אמנות רחוב. מהחוק מתגלה כי שימוש באמנות רחוב מחייב עמידה בתנאים החלים על יצירות שאינן מוצגות בפומבי ובתוך כך זכות האמן לקרדיט, החיוב של המשתמש לזכות לרישיון שימוש והזכות לשלמות היצירה. 


מה שנראה די ברור מקריאת החוק טרם עמד לבחינה בבית המשפט והפסיקה הישראלית עדיין לא גיבשה עמדה לגבי הפרשנות של סעיף החוק המתיר שימוש ביצירות המוצבות במקום ציבורי (ושאינן יצירה אדריכלית, פסל או אמנות שימושית). הסיבה לכך היא משום שעדיין לא קם האמיץ שיעמיד שאלה זו בפני בית המשפט. ושלא יובן אחרת, הפרת זכויות של אמני רחוב מתגלות ללא הרף בפרסומות מסחריות, ביצירות נגזרות, בגניבה ספרותית (פלגיאט בלעז) ובכל במדיות השידור.


ניתן לנסות ולחזות מה תהיה גישת בית המשפט בישראל כאשר יידרש לדון בסוגיה של שימוש שאינו חוסה תחת הגנות ה"שימוש ההוגן" או ה"תמים" וזאת בהסתמך על מקרים דומים מהארץ ומהעולם. בין פסקי הדין שניתנו בתחומים אלו בעולם ניתן למצוא דיונים בעניין פסלים שהוצבו במקומות ציבוריים וסיסמאות שהוצבו במקומות ציבוריים אך בכולם מדובר ביצירות שהוצבו ברשות, אפילו בדיעבד, של בעל המקרקעין.


יצירות שהוצבו במקומות ציבוריים והושחתו זיכו את היוצרים בפיצויים

האמן גרשון קניספל תבע את עיריית חיפה על פגיעה בלתי הפיכה בתבליט קיר שיצר עבורה והוצב על קיר בית ספר בעיר בשנת 1965 ואשר הושמדה כולה בשנת 2012. התבליט, יצירה בגודל העולה על 30 מ"ר, פיארה את קיר בית הספר והייתה לנוף ילדותם של ילדים רבים. כנראה בשל פגעי הזמן, וגם בשל תחזוקה לקוייה, מספר אריחים מהתבליט נשרו וסיכנו את ילדי בית הספר. העירייה לא המתינה ומיהרה והסירה, בחציבה ובפטישונים, את היצירה כולה ו… השליכה אותה לפח.

קניספל גילה על הסרת היצירה לאחר שהנזק כבר מומש במלואו, ואפילו חיפוש בפחים אגב לא הניב כל ממצאים וכל שברי האריחים הושמדו ועקבותיהם נעלמו. קניספל תבע את עיריית חיפה ובסיומו של ההליך[3] בית המשפט קבע כי על העירייה לשלם לקניספל מעל ל-600,000 ₪, פיצויים ועוגמת נפש. בפסק הדין דן בית המשפט בהרחבה בנזק שנגרם לאמן, עלות הקמת היצירה, ערכה של היצירה והמוניטין של היצירה והיוצר ולפי ערכים אלו אמד את הפיצוי. ושלא יובן אחרת, קניספל כבר קיבל שכר על היצירה כשיצר אותה ויישם אותה לראשונה, ולעיריית חיפה הייתה הזכות להשתמש ביצירה. אלא שהזכות שהעירייה קיבלה ביצירה לא התירה לה להרוס אותה – ומכאן זכותו של היוצר.

הרחבה נוספת בעניין קניספל נמצאת כאן


מקרה אחר המוכר בפסיקה הישראלית נוגע לשתי יצירות שהוצבו בשטח העיר קריית גת ונוצרו בידי האמן אבנר בר חמא. היצירות, פסלים להנצחת נופלים ממערכות ישראל, הוצבו במקומות מרכזיים בעיר והיו חלק מהנוף העירוני במשך שנים. פגעי הזמן והסביבה שחקו את היצירות ובעירייה התלבטו מה לעשות עימן. יצירה אחת נעקרה בידי עובדי העירייה והושלכה לפח כפסולת. וכאילו מדובר בבדיחה מיקום מקביל, מישהו במסדרונות העירייה החליט שתהיה זו דרך טובה לשמר את היצירה השניה בצביעתה בצבעים עזים, כמובן ללא אישורו או הסכמתו של האמן. גם במקרה זה קבע בית המשפט כי היה על העירייה לתחזק את היצירות, אפילו שרכשו את היצירות ממנו בעבר, ועל כן האמן זכאי לפיצוי בשיעור של 20,000 ₪ לכל יצירה.[4]


יצירה זמנית – האם ניתן להעתיקה

בניגוד לפסלים, יצירות אדרכליות ואמנות שימושית המוצבים דרך קבע ברחוב, אמנות רחוב יש לה, מטבעה, חיים קצרים. יש מיצבים ומייצגים המוצבים מראש לפרק זמן קצר מאוד ויצירות שנמחקות או נגנזות זמן קצר אחרי שהוצבו בשטח הציבורי. הוראות סעיף 23 לחוק זכות יוצרים קובעים במפורש כי ההגנה הניתנת הנה ליצירות המוצבות דרך קבע במרחב הציבורי.

רק במקרה אחד, בו יצירה הוצבה בחלון ראווה והועתקה והופצה, קבע בית המשפט כי מדובר בהצבה זמנית וככזו היא אינה תחת הגנת סעיף 23 לחוק. אבל קשה לומר מה תהיה עמדת בית המשפט במקרים אחרים.


אומני רחוב בארה"ב זוכים להכרה בבתי המשפט ואף לפיצויים

הצצה לארה"ב ולאנגליה מגלה כי מעמדם של אמני הרחוב עמד ועומד לבחינה משפטית לא פעם. בעוד שאמנים כמו BENSKI אינם עומדים על זכויותיהם ביצירותיהם ושומר על האנונימיות שלו אפילו תוך ויתור על פרנסה מיצירותיו, אמני רחוב אחרים יוצאים מהצללים ומהאנונימיות ונלחמים על זכויותיהם למול הפרות בולטות של זכויותיהם.

באחד המקרים המעצב האיטלקי Moschino עיצב שמלה עליה הודפס ציור מיצירתו של אמן הרחוב Joseph Tierney הידוע בשם העט RIME. היצירה, זוג עיניים בצבעים אדום ושחור, נצבעה בהזמנה על קיר בדטרויט והועתקה והודפסה כמוטיב מרכזי על השמלה שנלבשה על ידי הדוגמנית ג'יג'י חדיד וקייט פרי. RIME טען כי היצירה הנגזרת, בגד עיצוב לעשירון העליון, מהווה הפרה גסה של יצירתו ופגיעה במוניטין שלו כאמן רחוב. לבסוף הצדדים הגיעו להסדר פשרה אשר אומנם נותר חסוי אך ניתן להניח כי כלל פיצוי כספי ניכר לאמן.


פסק דין שניתן לאחרונה בארה"ב מצביע על שינוי ניכר במעמדם של אומני הרחוב וערך יצירותיהם. בפסק דין מיום 12.2.2018 שניתן בניו יורק נקבע פיצוי תקדימי בסך 6.76 מיליון דולר לאומני רחוב בפרשת "5Pointz". התובעים הוכיחו כי 36 יצירות מבין מאות הציורים, סטיקרים וגרפיטי, הנן יצירות "מוכרות" והסרתם מהווה פגיעה בשלמות היצירה האסורה לפי דיני זכויות היוצרים. בית המשפט בניו-יורק השתכנע כי היצירות האמורות ראויות להגנת החוק לאור מורכבות הביצוע של הציורים, הטכניקה המקצועית שנדרשה בביצוע כל אחת מהיצירות שזכתה לפיצוי, מקוריות היצירות והמוניטין להן זכו בעולם האמנות והאקדמיה. אומנם לא ניתן צו המונע מבעל המקרקעין להסיר את הציורים אך הוא נאלץ לפצות את האמנים על הפגיעה בזכותם ביצירות בסכום גבוה ותקדימי.


הפסיקה החדשנית בעניין 5POINTZ משמעותית לאמני הרחוב משום שהיא מעלה על נס את הזכות הערטילאית של היוצר ואף מראות כי זכותם יכולה לגבור, כלכלית, על הזכות המוחשית של בעל המקרקעין בנכסיו. בעוד שיש לאומני הרחוב מוניטין של אמנות חתרנית ואנטי ממסדית, בית המשפט העניק ליוצרים פיצוי כספי. פיצוי יאפשר להם להמשיך לצור, אך חשוב מכך, יש בכך לצור תמריץ לשימור יצירות רחוב. מנגד, היא עתידה להביא להקפדה של בעלי נדל"ן על ניקיון הקירות החיצוניים ולסרב ליישום יצירות אמנות עליהם.


הפסיקה בארה"ב – בשורה?

יישום יצירה על גבי בניין או מבנה אינו פשוט כשלעצמו אך כשמדובר ביצירה המיושמת על מבנה או בניין מתעוררים קשיים משפטיים אחרים. בעליו של מבנה זכאי לבחור מה יעשה בקניינו, והוא כמובן זכאי גם כי קירותיו יישארו נקיים. הצייר, אפילו שעה שיצר יצירת רחוב משובבת עין ונפש, אם הוא מצייר ללא אישור הבעלים הוא עובר מגוון עבירות, בהן עבירות פליליות ועבירות של גרימת נזק לרכוש.


בהחלט יתכן כי תביעה של אמן רחוב כנגד בעל מקרקעין על פגיעה ביצירתו תזכה לכתף קרירה מצד בתי המשפט והעדפה של זכויות בעלי המקרקעין. במקרה כזה יאלץ בית המשפט להסביר את ההגנה הספציפית שניתנה בחוק זכות יוצרים.

מנגד, ולעמדתו הצנועה של כותב שורות אלו, הזכות הקניינית של בעל מקרקעין אינה שוללת את זכויותיו של אמן הרחוב, ובייחוד כשמדובר באמן רחוב אשר יצליח להוכיח את המוניטין שלו ושל יצירותיו. גם לחלוף הזמן מאז יושמה היצירה ועד לפגיעה בה יהיה משקל ממשי בהחלטת בית המשפט. בהחלט ניתן כי ייפסקו פיצויים לאמן רחוב אשר יצירתו נפגעה – אפילו אם היצירה פגעה בקירות החיצוניים של מבנה וללא רשות הבעלים.

בהתאם, נראה לכותב שורות אלו כי שימוש של חברות ביצירות רחוב לקידום מסחרי שלהם, ללא מתן קרדיט ליוצר וללא רשותו, מהווה הפרה של הזכות המוסרית והכלכלית של אמן הרחוב ואף מקנה פיצוי בשל התעשרות על חשבונו.

ויצירתו של יגאל שתיים? עיריית תל-אביב מיהרה וניסתה להוריד את שכבת הצבע שיישמה על גבי הציור. למרבה הצער, כשהיא ניסתה להחזיר את הגלגל אחורה, הציור נפגע. ככל הנראה קמה לעיריית תל אביב האחריות לשמור על שלמות היצירה ותחזוקתה ונראה כי היא תפעל על מנת לשקם את היצירה באמצעות האמן. 


מה שבטוח, אמנות הרחוב בישראל, ובפרט באיזור גוש דן, חיה ובועטת ויש לה חלק בהכנסות מתיירות פנים וחוץ. מוטב היה לו הרשויות היו מפנימות זאת והיו נוהגות במשנה זהירות, ואף בתכנון מוקדם, למיסוד וחיזוק אמנות הרחוב בישראל תוך הבנה של תרומתן לשיח התרבותי בחברה הישראלית.


[1] חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, להלן – החוק.

[2] ס' 23 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

[3] תא (חי') 50172-01-13‏ גרשון קניספל נ' עיריית חיפה [מאגר נבו]

[4] ת"א (מחוזי חיפה) 5211-08 מיום 7.6.2012.


קרדיט לתמונת הפתיח וליצירה שבה: יגאל שתיים.

קרדיט לתמונה בגוף הכתבה וליצירה: ליאור בן טוב.

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.

פרשת האגרון ודליפת מרשם האוכלוסין הגיעו לסופם

פרשת האגרון ודליפת מרשם האוכלוסין

(בעקבות פסק הדין בעניין מד"י נ' ביליק ואח')

דעה


את גלגולו של הסיפור הבא, ופסק הדין האחרון שניתן בו זה עתה (עפ"ג (ת"א) 22375-11-17‏ ‏ שלום ביליק נ' מדינת ישראל, 19.3.2018) אני כותב ברגשות מעורבים. הייתי צד לייצוג בהליך בתחילת דרכו וגיליתי וראיתי במהלכו דברים שזיעזעו אותי באשר לסדרי העדיפויות באכיפה וכיצד מבחינים בין אחד האדם לבין מנהליו.

לדעתי, תוצאות ההליך, מעבר לכליאה וענישה בתחום הגנת הפרטיות, יש בהם להעיד על אוזלת ידם של רשויות המדינה ומדיניות האכיפה.

בקצרה, מרשמים שבידי המדינה, ובהם מרשם האוכלוסין, מצויים תחת מתקפות מתמידות. אבל אוזלת ידה של המדינה ו"תסמונת הש.ג." מעוררת חוסר אמון חמור במערכת כולה.


זוכרים את דליפת מאגר האוכלוסין? אולי השם "אגרון" אומר לכם משהו?

זוכרים תקופה בה מאגר האוכלוסין, או לפחות חלק ממנו, היה גלוי לכל? אולי השם "אגרון" או "מאגר האגרון" אומר לכם משהו?

אז הכל התחיל בעובד מיקור חוץ במשרד הרווחה שעבד על נגזרות ממרשם האוכלוסין שהועברו למשרד. כעובד חרוץ, הוא דאג לשמור גיבויים של הנגזרות – ולא פעם הציל בכל את משרד הרווחה מתקלות מחשב הקשורות בכך.


מיקור חוץ ונהלי אבטחת המידע

העובד, מאחר ולא היה עובד מדינה, עבד בזמנו הפנוי גם כעצמאי – כאיש מיחשוב אשר הקים מערכות לניהול מוסדות. מאחר ולא היו נהלים ברורים במשרד הרווחה, עותק של מרשם האוכלוסין היה "מאובטח" בדיסק אצלו בבית וגם, שימו לב לזה, מותקן על המחשב הנייד האישי שלו.

לא ברור אם זו הייתה יהירות או שמא רק חוסר זהירות שהביאה לכך שהמרשם נחשף בפני מי מלקוחותיו ואיך בדיוק העתק המרשם הגיע לידיהם – אך המעשה נעשה.

תוך זמן קצר העתקים של המרשם: האגרון, הופצו באינטרנט ובקבוצות שונות. היו גם כאלו, לא העובד, שאף העבירו את המרשם תמורת תשלום.


גלגלי הצדק, האגרון, ותסמונת הש.ג.

פרצת האבטחה הזו העבידה והעסיקה את חוקרי המשטרה אשר התגלה להם כי האגרון גלוי לכל דורש – אבל המקור לפריצה לא אותר. רק חודשים ארוכים לאחר הפצת המאגר הושג קצה חוט ולאחריו הגיעו סוף סוף חוקרי הרשות להגנת הפרטיות (בעבר רמו"ט) למוקד ופרצת האבטחה, אותו עובד פריילנס.

כתבי אישום הוגשו כנגד העובד וכנגד אותם אזרחים שהפיצו את המרשם.

אך שימו לב:

אף אחד ממנהלי משרד הרווחה לא הובא לדין.

וכך, שש שנים אחרי שהוגש כתב האישום, וכמעט שמונה שנים מאז הופץ המאגר, ניתן פסק דין סופי ומוחלט השם את העובד מאחורי סורג ובריח.

עבירה חמורה? הנאשם המרכזי ירצה שנה ונאשמים אחרים, ובהם כאלו שמכרו את המאגר תמורת בצע כסף, ריצו עונשי מאסר בחלופת עבודות שירות.

אך איש מבין הנאשמים לא היה ממנהלי רשויות הרווחה – הכל הוטל על הש.ג.


ואיך אפשר בלי ביקורת?

אומרים שתפקיד מערכת אכיפת החוק והרשות השופטת הנה לאכוף את החוק, אך כאזרח הייתי מצפה לניקוי אורוות וחקירה מעמיקה של מחדלי המערכת.

איני מסנגר על העובד, אבל ראוי היה כי רשויות המדינה יסיקו מסקנות גם כנגד מנהלי משרד הרווחה, ואולי גם כנגד רשות מרשם האוכלוסין במשרד הפנים.

אחרי הכל, המידע האישי והפרטי שלנו נמצא כולו בידי הרשויות.

האם אתם סומכים עליהם?

 


עפג (ת"א) 22375-11-17‏ ‏ שלום ביליק נ' מדינת ישראל

ב"כ המדינה: עו"ד חדד.

ב"כ הנאשם בערעור: עו"ד פרנקו.


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.