בית המשפט לערעורים בארה"ב קבע – אומנות רחוב מוגנת ועדיפה על זכות בעל מקרקעין

אומנות רחוב – למי היא שייכת?

על עמידתם של אמני רחוב על זכויותיהם

זו אינה הפעם הראשונה בה אני כותב על אומנות רחוב ועל זכויותיהם המשפטיות של אמני הרחוב. כאמנות שהתחילה כמחתרתית היא צימחה ופרשה לה כנף, מצאה לה מקום כאומנות פופולארית, איכותית ומעניינת.

שלא יהיה ספק, היא עדיין בועטת ועדיין מעבירה ביקורת, כועסת ובולטת.

אולי ניתן לייחס את הפופולאריות הגואה שלה לירידת קרנה של האומנות הקלאסית וצרכני המוזיאונים, ואולי צמיחת המדיה הפופולארית: הפייסבוק, טיקטוק ואינסטגרם היא שהעלתה את קרנה, אך מה שהייתה פעם אומנות שוליים מצאה את דרכה למינסטריים התקשורתי. מאמנים נרדפים ושוליים אמני הרחוב מצאו דרכם למיינסטרים (גם אם חלקם אינם שמחים על כך) והישר ללבנו.

וכך היה שמרחבים ציבוריים הוקצו לאומני רחוב, ואף בעלי מקרקעין פרטיים אירחו בשמחה, ולעיתים בדיעבד, אומנות רחוב על קירותיהם. אחד המקומות הידועים בעולם לאמני הרחוב היה בניין מסחרי בקווינס ניו-יורק. מבנה גדול מימדים שעמד מוזנח ועזוב קרץ לאמני הרחוב והפך ברבות הימים למוקד עליה לרגל לאמנים מרחבי העולם. גם כינוי תואם לאמנים ניתן למקום: 5POINTZ.

אבל לא בגלל האומנות שעל קירותיו השם יזכר כי אם בשל המהפך שהמקום הזה גרם למעמדה המשפטי של אומנות הרחוב, מקבעת אותה כעדיפה, כך ממש, על פני זכויות בעל המקרקעין. 

קניין מוחשי – קניין רוחני

לא מדובר בתביעה היחידה מהסוג הזה. תעיינו בבלוג שלי כאן על המעצב האיטלקי Moschino עיצב שמלה עליה הודפס ציור מיצירתו של אמן הרחוב Joseph Tierney הידוע בשם העט RIME.

שימוש הוגן והפרה תמימה

לא כל שימוש ביצירות ללא רשותו של האמן או ללא מתן קרדיט ראוי מקנה סעד בבית המשפט.

דוקטרינת ה"שימוש ההוגן" וה"מפר התמים" מעוגנות היטב בחוק זכות יוצרים ובאות לידי ביטוי בפסיקה שבאה בעקבותיו, בעיקר בהפרות יצירות צילום, ציורים ופסלים. משמעות הגנות השימוש ההוגן הוא כי שימוש שהוא מועט, בחשיפה מעטה או למטרות פרטיות אינו מהווה פגיעה ממשית. המפר התמים אף הוא זוכה להגנה, כאשר לא ידע או לא היה עליו לדעת כי היצירה מוגנת או כי השימוש בה נעשה באופן שולי או בדרך אגב.


הסיפור של 5POINTZ

בשנת 2002 פנה אמן בשם יונתן כהן ליזם נדל"ן בשם ג'ראלד וילקופף, בעל מבנה תעשייתי בלונג איילנד ניו-יורק, וביקש רשות לעשות שימוש בקירות המבנה לציורים של אמני רחוב שונים.  וילקופף התרשם והסכים ועד מהרה קירות המבנה הפכו לגלריה מרשימה של ציורי רחוב.

כהן התחיל לכנות את המקום 5POINTZ ואמנים מרחבי ארצות הברית והעולם התחילו עולים לרגל למבנה, ליישם בהם את יצירותיהם. עד מהרה המקום הפך מסוקר על ידי התקשורת והפך לחלק בלתי נפרד מהנוף של העיר ניו-יורק.

בשנת 2013, עם תוכניות להתחדשות עירונית בלונג-איילנד, וילקופף התחיל לקדם תוכנית להרוס את המבנה ולבנות מבנה מגורים במקומו.

האמנים מיהרו ופעלו במספר מישורים למנוע את הרס המבנה, אשר ברור גם שיביא להרס האומנות שעל קירותיו. וילקוף מיהר ומחק את הציורים מהקירות ומנע מהאמנים להגיע ולתעד אותם טרם הריסתם. בקיצור נמרץ, לבסוף ניתן לוילקופף אישור להרוס את המבנה. אלא שהאמנים לא ויתרו והגישו בשנת 2016 תביעה לפיצויים על הפגיעה ביצירותיהם.

התביעה שלהם הייתה בשל הפגיעה בזכות המוסרית שלהם לשלמות יצירותיהם. האמנים טענו שוילקופף השמיד את היצירות שלהם ולכן עליו לפצות אותם. עד לאותו זמן, וככול הידוע לכותב שורות אלו, לא היה תקדים של תביעה כזו.

פסק הדין קבע פיצויים בגובה 6.75 מיליון $ לטובת האמנים

בפברואר 2018 ניתן פסק דין בתביעת האמנים. בית המשפט קבע פיצוי כולל חסר תקדים בשיעור של קרוב לשבע מיליון $ לאמנים על השמדה של 45 יצירות אומנות. 

בפסק הדין נקבע כי בהתאם לחוהיוצרים האמריקאי, 45 יצירות שהיו על המבנה היו יצירות ראויות להגנה, כי הן עמדו בתנאים להכרה כ"יצירות" וכי הושקעו בהן יצירתיות ומאמץ וכי וילקופף פגע בשלמותן של אותן היצירות – זכות המכונה בישראל כחלק מהזכות המוסרית של היוצר ביצירתו.

בפסק הדין, ובהתאם להוראות החוק האמריקאי, ניתנה לבית המשפט הסמכות לפסוק פיצויים בשיעור שבין 750$  לכל הפרה ועד 30,000$ לכל הפרה, ובנסיבות מסוימות לעניק פיצויים של עד 150,000$ לכל פגיעה בזכות יוצרים. 

בית משפט של ערעור נותן תוקף תקדימי ליצירות "רחוב"

מובן שפסק דין של כ-7 מיליון דולר הוא לא משהו שוילקופף יכול היה לקבל בשקט – וכיום, שנתיים מאוחר יותר יש בידנו פסק דין של ערעור הנותן תוקף תקדימי לפסק הדין משנת 2018. בפסק הדין נקבעו מספר קריטריונים חשובים שהם "מגדלור" לתביעות רבות שהוגשו בידי אמנים על פגיעות דומות ביצירותיהם.

גם ציור קיר הוא אומנות – ואין זה משנה אם היא זמנית או לא

בית המשפט של ערעור קבע כי ציור על קיר מבנה הוא "אומנות". כן, אם היה לכם ספק!

אולי חלקכם חושב שהיא "אומנות פופולארית" או "אומנות רעה" ו"בטעם רע", אך היא עדיין אומנות ועדיין ראויה הלגנת דיני זכויות היוצרים. ושלא יהיה ספק, שופטי הערעור נעזרו בעדויות של מומחים ומבקרי אומנות והתרשמו כי אותם ציורי קיר על המבנה של וילקופף ראויים להגנת החוק.

וילקופף טען כי מאחר והציורים היו "זמניים" ממילא אין הם ראוים להגנה לפי דיני זכויות היוצרים אלא שהשופטים חשבו אחרת וקבעו כי אין התייחסות בחוק זכות היוצרים להיותה של יצירה זמנית או קבועה. אכן, יש יצירות שאינן מחזיקות זמן רב, נגיד יצירות שחצובות בקרח, אך בית המשפט של ערעור קבע שאין זה מונע מהן להיות "מוכרות" וראויות להגנה. 

והנה, יצירות רחוב כבר ממזמן "זמניות" – ואפילו במקרים בהן הן נמחקו בידי יצירות מאוחרת יותר, הן עדיין ראויות להגנת החוק. 

כמה שווה יצירה שהושמדה?

וילקופף טען שבית המשפט החמיר איתו שלא לצורך, אלא שבית משפט של ערעור חשב אחרת. וילקופף מיהר ומחק את הציורים והיצירות ולא נתן זמן לאמנים להחליט מה יעשו עימן – כאשר היה עליו לתת להם 3 חודשים לשם כך. בית משפט של ערעור ראה בהתנהלות של וילקופף כפגיעה חמורה ביותר בזכויות האמנים. 

גם טענתו של וילקופף כי חשש שהאמנים יפגעו בקירות המבנה בניסוין לשמור את יצירותיהם נדחתה – וכאשר בית המשפט של ערעור קבע שהאמנים פעלו לאורך הדרך כולה באופן חוקי כך שלא היה יסוד לחששותיו של וילקופף. 

התנהלותו של וילקופוף, בייחוד מחיקת הציורים כאשר לא היה כל סיבה לכך, ביחוד באופן ובמהירות שבה מחק אותם, הם שהצדיקו פיצוי כפי שנפסק. לכך יש להוסיף את העובדה כי בכל יום אלפי אנשים עברו בפני היצירות ונהנו מהן – כך שכל יום נוסף בהן היצירות היו מוצגות יצרו תועלת ליוצרים. 

אבל נזק ממשי?

בית המשפט קבע שזה המקום לפיצוי סטוטורי ולא פיצוי של נזק בפועל, פיצויים ללא הוכחת נזק. תוסיפו לכך את ניסיונות האמנים לרכוש את הקרקע עצמה, ניסיונותיהם להגיע להסכמות וסירובו העיקש, ואפילו הנקמני של וילקופף, ובית המשפט מצא בכל אלו סיבה להעניק לאמנים את הפיצוי המקסימלי המותר בחוק. 


ומה מעמדם של יצירות רחוב בישראל

בישראל אין תקדים של ממש בתחום הזה. אבל מהו בדיוק "התחום הזה"?

חוק זכות יוצרים מתייחס ליצירות במרחב הציבורי וקובע בסעיף 23 לחוק כך:

"שידור, או העתקה בדרך של צילום, ציור, שרטוט או תיאור חזותי דומה, של יצירה אדריכלית, יצירת פיסול או יצירת אמנות שימושית, מותרים אם היצירה ממוקמת בקביעות במקום ציבורי." 

המקרה של וילקופף, ובמקרים רבים של "אומנות רחוב" נעשים על גבי מבנים פרטיים – וציורים אינם מפורטים בהוראות סעיף 23 לחוק.

בנוסף, החוק, ולדעתי לא במקרה, אינו מתייחס כלל ל"ציורים" – ולדעתי יש ללמוד מכך שהמחוקק בכוונה לא הכליל את אלו כ"מותר לשימוש". 

צריך לשים לב שסעיף 23 לחוק גם קובע, במפורש, את השימושים המותרים:

  1. שידור;
  2. העתקה שהיא צילום, ציור, שרטוט או תיאור חזותי דומה;

מכך ניתן ללמוד כי שימושים אחרים אסורים!

ובכלל אלו הפצה, העמדה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת ועוד 


כפי שכתבתי בעבר, בהחלט יתכן כי תביעה של אמן רחוב כנגד בעל מקרקעין על פגיעה ביצירתו תזכה לכתף קרירה מצד בתי המשפט והעדפה של זכויות בעלי המקרקעין. במקרה כזה יאלץ בית המשפט להסביר את ההגנה הספציפית שניתנה בחוק זכות יוצרים.

עמדתו הצנועה של כותב שורות אלו, הזכות הקניינית של בעל מקרקעין אינה שוללת את זכויותיו של אמן הרחוב, ובייחוד כשמדובר באמן רחוב אשר יצליח להוכיח את המוניטין שלו ושל יצירותיו. גם לחלוף הזמן מאז יושמה היצירה ועד לפגיעה בה יהיה משקל ממשי בהחלטת בית המשפט. בהחלט ניתן כי ייפסקו פיצויים לאמן רחוב אשר יצירתו נפגעה – אפילו אם היצירה פגעה בקירות החיצוניים של מבנה וללא רשות הבעלים.

בהתאם, נראה לכותב שורות אלו כי שימוש של חברות ביצירות רחוב לקידום מסחרי שלהם, ללא מתן קרדיט ליוצר וללא רשותו, מהווה הפרה של הזכות המוסרית והכלכלית של אמן הרחוב ואף מקנה פיצוי בשל התעשרות על חשבונו.


רוצים לקרוא עוד על זכויות יוצרים באומנות רחוב?

ראו כאן וכאן.

פסק הדין של הערעור – ראה כאן.

[1] חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, להלן – החוק.

[2] ס' 23 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

מאמרים נוספים בעניין ששווה להציץ בהם:

https://itsartlaw.org/2020/03/02/case-review-castillo-et-al-v-gm-realty-l-p/#post-41391-footnote-0

https://news.artnet.com/art-world/5pointz-ruling-upheld-1782396


קרדיט לתמונה בגוף הכתבה וליצירה: ליאור בן טוב.

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.