פרשת האגרון ודליפת מרשם האוכלוסין הגיעו לסופם

פרשת האגרון ודליפת מרשם האוכלוסין

(בעקבות פסק הדין בעניין מד"י נ' ביליק ואח')

דעה


את גלגולו של הסיפור הבא, ופסק הדין האחרון שניתן בו זה עתה (עפ"ג (ת"א) 22375-11-17‏ ‏ שלום ביליק נ' מדינת ישראל, 19.3.2018) אני כותב ברגשות מעורבים. הייתי צד לייצוג בהליך בתחילת דרכו וגיליתי וראיתי במהלכו דברים שזיעזעו אותי באשר לסדרי העדיפויות באכיפה וכיצד מבחינים בין אחד האדם לבין מנהליו.

לדעתי, תוצאות ההליך, מעבר לכליאה וענישה בתחום הגנת הפרטיות, יש בהם להעיד על אוזלת ידם של רשויות המדינה ומדיניות האכיפה.

בקצרה, מרשמים שבידי המדינה, ובהם מרשם האוכלוסין, מצויים תחת מתקפות מתמידות. אבל אוזלת ידה של המדינה ו"תסמונת הש.ג." מעוררת חוסר אמון חמור במערכת כולה.


זוכרים את דליפת מאגר האוכלוסין? אולי השם "אגרון" אומר לכם משהו?

זוכרים תקופה בה מאגר האוכלוסין, או לפחות חלק ממנו, היה גלוי לכל? אולי השם "אגרון" או "מאגר האגרון" אומר לכם משהו?

אז הכל התחיל בעובד מיקור חוץ במשרד הרווחה שעבד על נגזרות ממרשם האוכלוסין שהועברו למשרד. כעובד חרוץ, הוא דאג לשמור גיבויים של הנגזרות – ולא פעם הציל בכל את משרד הרווחה מתקלות מחשב הקשורות בכך.


מיקור חוץ ונהלי אבטחת המידע

העובד, מאחר ולא היה עובד מדינה, עבד בזמנו הפנוי גם כעצמאי – כאיש מיחשוב אשר הקים מערכות לניהול מוסדות. מאחר ולא היו נהלים ברורים במשרד הרווחה, עותק של מרשם האוכלוסין היה "מאובטח" בדיסק אצלו בבית וגם, שימו לב לזה, מותקן על המחשב הנייד האישי שלו.

לא ברור אם זו הייתה יהירות או שמא רק חוסר זהירות שהביאה לכך שהמרשם נחשף בפני מי מלקוחותיו ואיך בדיוק העתק המרשם הגיע לידיהם – אך המעשה נעשה.

תוך זמן קצר העתקים של המרשם: האגרון, הופצו באינטרנט ובקבוצות שונות. היו גם כאלו, לא העובד, שאף העבירו את המרשם תמורת תשלום.


גלגלי הצדק, האגרון, ותסמונת הש.ג.

פרצת האבטחה הזו העבידה והעסיקה את חוקרי המשטרה אשר התגלה להם כי האגרון גלוי לכל דורש – אבל המקור לפריצה לא אותר. רק חודשים ארוכים לאחר הפצת המאגר הושג קצה חוט ולאחריו הגיעו סוף סוף חוקרי הרשות להגנת הפרטיות (בעבר רמו"ט) למוקד ופרצת האבטחה, אותו עובד פריילנס.

כתבי אישום הוגשו כנגד העובד וכנגד אותם אזרחים שהפיצו את המרשם.

אך שימו לב:

אף אחד ממנהלי משרד הרווחה לא הובא לדין.

וכך, שש שנים אחרי שהוגש כתב האישום, וכמעט שמונה שנים מאז הופץ המאגר, ניתן פסק דין סופי ומוחלט השם את העובד מאחורי סורג ובריח.

עבירה חמורה? הנאשם המרכזי ירצה שנה ונאשמים אחרים, ובהם כאלו שמכרו את המאגר תמורת בצע כסף, ריצו עונשי מאסר בחלופת עבודות שירות.

אך איש מבין הנאשמים לא היה ממנהלי רשויות הרווחה – הכל הוטל על הש.ג.


ואיך אפשר בלי ביקורת?

אומרים שתפקיד מערכת אכיפת החוק והרשות השופטת הנה לאכוף את החוק, אך כאזרח הייתי מצפה לניקוי אורוות וחקירה מעמיקה של מחדלי המערכת.

איני מסנגר על העובד, אבל ראוי היה כי רשויות המדינה יסיקו מסקנות גם כנגד מנהלי משרד הרווחה, ואולי גם כנגד רשות מרשם האוכלוסין במשרד הפנים.

אחרי הכל, המידע האישי והפרטי שלנו נמצא כולו בידי הרשויות.

האם אתם סומכים עליהם?

 


עפג (ת"א) 22375-11-17‏ ‏ שלום ביליק נ' מדינת ישראל

ב"כ המדינה: עו"ד חדד.

ב"כ הנאשם בערעור: עו"ד פרנקו.


אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.