תוכנה מאתגרת את מושגי היסוד בזכויות יוצרים וקניין רוחני

תוכנה ייצרה מוזיקה ויתכן ותשים סוף לתביעות על זכויות יוצרים

על סטארטאפ חדש וחזית משפטית חדשה


תביעות על שימוש במוזיקה ללא זכות יוצרים בין אמנים מלווה את ההיסטוריה המודרנית של הקניין הרוחני. בחסותם של תאגידי המוזיקה הגדולים בעולם מוגשות תביעות בסכומי עתק בטענות של גניבת חלקים מיצירות אחרות. אולפנים כמו Warner, Sony, Universal, EMI ואחרים מתנגשים בהליכים משפטיים ארוכים ויקרים למול אמנים יודעים יותר וידועים פחות.

בישראל מוכרים המקרים של TOY אבל בעולם המערבים בו תעשיית המוזיקה היא מנוע כלכלי עצום, הצדדים הם טיילור סויפט, אד שירן, אריאנה גרנדה ואמנים אחרים המניעים את גלגלי התעשייה הזו. לרוב מדובר בטענות על חלקים ביצירות החדשות והפופולאריות אשר יש בינם לבין יצירות אחרות דימיון כלשהו.

כאן המקום להזים את המיתוס על מהי הפרת זכות יוצרים ולהזים את טענת כמות השימוש בשניות או תווים או כל פרט אחר. המבחנים לקיומה או אי קיומה של הפרה, לפחות לפי הדין הישראלי, נקבעים לפי "קווי דימיון" בין יצירות: זו הנטענת כמקורית וזו הנטענת כמועתקת. אך עוד קודם לכן על הטוען לזכות יוצרים מקורית נדרש להוכיח את מקוריות יצירתו שלו – שהרי, אם הוא אינו היוצר הראשון של יצירה, או יצירתו היא נגזרת מיצירה אחרת, שוב לא יוכל לטענות שאחר נטל ממנו זכות אשר ממילא לא הייתה שייכת לתובע.

אז מי קובע מה היא הפרה של זכות יוצרים במוזיקה? בית המשפט מתרשם ואף יכול לבקש להיעזר בחוות דעת, אבל בכל מקרה הצבעה על קווי הדימיון היא המשמעותית.

רגע, ושלא נשכח את ההגנות שבחוק הישראלי למול טענות זכות היוצרים: הגנות השימוש ההוגן ותום הלב בוחנות אף הן את מרכזיות החלק מהיצירה המקורית שנעשה בה שימוש, מידת ההשפעה על היצירה המקורית בשל ההעתקה הנטענת, משך השימוש ועוד ועוד.

אלא שהטענות המשפטיות של גניבת זכות יוצרים במוזיקה יצרה מצב לא קל עבור יוצרים חדשים. האומנם מצופה מכל אמן או מפיק מוזיקה לוודא שאין חלק בתוך היצירה שלו שדומה ליצירה אחרת? וצריך לזכור, רבים מיוצרי המוזיקה הפולפלארית התחילו, ובכן, כמו כל מוזיקאי אחר…. בלי מימון ובהקלטה ביתית. בוודאי לא מצופה מהם שיוציאו משאבים רבים ויקרים עבור רכישה של רישיונות שימוש מאינספור אמנים אחרים. אפילו בדיקה יסודית של היצירה החדשה טומנת בצידה הוצאות משמעותית.

התופעה הזו של "הפחדה" של יוצרים חדשים משרתת את בעלי האולפנים הגדולים. בפועל היא גם פוגעת, ממש כך, ביצירה חדשה וביוצרים חדשים. בינואר האחרון (2020), עיתון הרולינג סטונס הקדיש לכך כתבה חשובה המלמדת על העלויות וההשפעות הרוחביות של תופעת התביעות כנגד יוצרים. אם זה מעניין אתכם, הקישור לכתבה כאן.

ואם כל המוזיקה בעולם הייתה לנחלת הכלל?

דיני הקניין הרוחני מיועדים לתמרץ יצירה מקורית. התמריץ ליצירה המקורית הוא באמצעות מתן מונופול ליוצר הראשון להנות מהכנסות בשל יצירותיו. ככה היוצר יכול להנות מהכנסות ולמנוע ממעתיקים לשלשל את ההכנסות לכיסם – דבר שאמור לתמרץ את היוצר להמשיך ולצור ולהתפרנס מיצירתו.

שלא במקרה, זכויות יוצרים אינם חלים על רעיונות, חדשות ו…. מושגים מתמטיים. וכאן באה טענה חשובה של מוזיקאים הטוענים שעולם המוזיקה כולל סל מוגבל של מלודיות ומקצבים – וזאת בדומה למושגים מתמטיים. טענתם של מוזיקאים היא שמאחר ומדובר באפשרויות מוגבלות, מתן זכות יוצרים ליוצר שיצא לראשונה עם מלודיה או מקצב מתוך אותו הסל אינה הוגנת ואינה עולה בקנה אחד עם מטרות חוק זכות יוצרים.

עד לאחרונה הטענה לפיה מוזיקה היא מוגבלת לא הייתה מתקבלת באהדה רבה, אך ריבוי התביעות, ריבוי המידע והיכולת לנתחו, מציבים תיגר על הטענות המסורתיות. כך, באופן תיאורטי, לו ניתן היה להפיק את כל המקצבים והמלודיות שבעולם, מי שהיה מפיק אותן היה בעל זכות היוצרים בהם וכל היוצרים שהיו משתמשים באותם מקצבים או מלודיות – כלומר כולם, היו כפופים למרותם של אותם מפיקים.

בהתאם, אם אותם מפיקים היו משחררים את זכות היוצרים בכל המלודיות והמקצבים – שוב לא היו יכולות להיטען טענות של הפרת זכות יוצרים.

אלא שכדי לעמוד באתגר הגדול של יצירת "כל המלודיות" ו"כל המקצבים" תזדקק לכך האנושות למשאבים אנושיים רבים. התכנתים Noah Rubin   ו-  Damien Riehl החליטו להיענות לאתגר.

תוכנה ובינה מלאכותית ככלי שנועד להפוך את המוזיקה למושג מתמטי

דמיאן ונח החליטו לבנות תוכנה שתצור 300,000 מלודיות בשניה !!  התוכנה שבנו יצרה 68 ביליון מלודיות המורכבות משמונה תווים וכעת משבידיהם מאגר עצום של מלודיות הם רוצים לשחרר אותם לשימוש הציבור ולשים סוף לתביעות בגין הפרת זכות יוצרים המוגשות כנגד מוזיקאים.

למעשה, המערכת הממוחשבת אותה בנו דומה לתוכנה אשר בונה צירופים משמונה ספרות. וכעת, משסיימה את עבודה היא מוכיחה שהמוסיקה, או ליתר דיוק המלודיות, הן סופיות. אני לא רוצה להיכנס לשאלות הפילוסופיות שמתעוררות בעקבות המעשה החשוב הזה אבל ההשלכות המשפטיות של אלו משמעותיות מאוד.

אם אותן מלודיות אכן יתקבלו כמאיינות זכות יוצרים של אחרים – כי האפשרויות המוזיקאליות מוגבלות, תהיה בכך אולי גם השפעה על היצירות המקוריות שיצאו כיצירות נגזרות מאלו. ככה, יהיה צורך בקביעה שיצירה היא כזו שמחברת מספר מלודיות או מספר מקצבים או צירוף של מלודיה עם מילים ועוד. יהיה בכך לשמוט את הקרקע, וההכנסה, שיש לאינספור מלחינים וכותבים שהגו את המלודיות האלו.

ונלך צעד אחד קדימה – האם העובדה שמחשב הפיק את היצירה בכלל יוצר זכות יוצרים? בתי המשפט כבר נתנו דעתם, ועל כך בפוסט אחר, על כך שיצירות שנוצרו בידי בינה מלאכותית אינם מוגנים כקניין רוחני ולכל היותר ליוצרי התוכנה עצמה יש זכות בתוכנה – אך לא בתוצריה.

זכויות יוצרים במוזיקה – לאן?

אני מציע לבחון בזהירות את היכולות הטכנולוגיות שמאפשרות למפות יצירות. כמובן שאין לדחות את העובדות ואת הכלים הטכנולוגיים שקיימים, אך צריך לבחון את הבסיס הרעיוני של דיני הקניין הרוחני והכוונה לתמרץ יצירה חדשה ופריצת גבולות לעבר קניין רוחני חדש.

ללא ספק, המיזם של דמיאן ונוח ייכנס לדפי ההיסטוריה כנקודת מפנה בעולם הקניין הרוחני ורק ימים יגידו מה תהיה השפעתם על פסיקות בתי המשפט בתביעות בתחום המוזיקה בארץ ובייחוד בעולם.


רוצים לקרוא עוד על המערכת הזו? תבדקו את הקישורים הבאים:

קישור

קישור

קישור

קישור

ויש אפילו TED TALK בעניין.


רוצים ייעוץ בקניין רוחני? בסימני מסחר? בזכות יוצרים? אתם מוזמנים לפנות למשרדנו.


הכותב הנו עו"ד ובעל משרד העוסק בתחום זכויות יוצרים וקניין רוחני ומייצג אמנים, יוצרים ואמנים.  



כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.