אמנות רחוב וזכויות יוצרים – הילכו שתים יחדיו

האם יש זכויות יוצרים באמנות רחוב?

ומה עושים עם יצירות ברחוב שהושחתו?

נמחקו? הועתקו?

על קניין רוחני, קניין ממשי, גרפיטי ואמנות


מה שפעם הייתה תופעת שולים שנשלטה בידי נערים עם פחיות צבע בידם הפך לאורך ההיסטוריה של האמנות למצרך אמנותי ייחודי, ולאחרונה גם בעל ערך כלכלי המוכר בידי ערכאות המשפט ברחבי העולם. יצירות של אמנים כ- Banksy מוערכים באלפי ועשרות אלפי דולרים, והצבתם במרחב הציבורי מנגישה אמנות לציבור ומפיחה בו חיים. בשל ייחודיות השפה האמנותית של אומני הרחוב חלקם זוכים לבצע את יצירותיהם  לעיטור חוץ ופנים של מבנים כחלק מהיצירה האדריכלית או העיצובית. השפעת אמנות הרחוב על עולם הפרסום, האופנה והאמנות הנה, כיום, שונה מהותית מהתפיסה המסורתית שנהגה כלפיה ומצאה דרכה בקדמת הבמה. התפתחויות אחרונות בדיני זכויות היוצרים ודיני הקניין הרוחני נותנים תוקף כלכלי ומשפטי ליצירות הרחוב ולמעמדם, שאינו גשמי בכלל ובפרט ביחס למעמד קניין מוחשי ובייחוד ביחס לנדל"ן, הקנווס של אמני הרחוב.


בבוקר ה-17.4.2018 תושבי פלורנטין גילוי שינוי מטריד בנוף העירוני שלהם, ציור רחב ידיים, יצירתו של האמן יגאל שתיים, נמחק והושחת בידי עובדי עיריית תל-אביב. זעקות תושבים ועוברי האורח הדהדו מרחובות פלורנטין למסדרונות הפיקוח העירוני והסרת הציור הופסקה מייד.

הציור על קטע ממבנה ברח' פלורנטין בגודל של כ-10 מ"ר, מתאר את רגע הרצח של יצחק רבין ז"ל. הוא צויר בהסכמת העירייה לפני כ- 22 שנים. בגווני שחור לבן ואפור, הציור מתאר בצלליות את יצחק רבין ז"ל, מאבטחיו ואת צללית הרוצח וידו נושאת האקדח. מאז יצירתו הציור מהווה מוקד למבקרים מהארץ ומהעולם.


קניין מוחשי – קניין רוחני

בקבוצת הנכסים מוחשיים נכללים חפצים שונים שניתן לנייד אותם, שהם "מיטלטלין" וחפצים שאינם ניידים, "נדל"ן" שהם לרוב בניינים וקרקעות שונים.

בקבוצות הרכוש הבלתי מוחשי נמצאים הפטנטים, סימני המסחר, מוניטין וזכויות יוצרים וכן זכויות אחרות.

 

שימוש הוגן והפרה תמימה

לא כל שימוש ביצירות ללא רשותו של האמן או ללא מתן קרדיט ראוי מקנה סעד בבית המשפט.

דוקטרינת ה"שימוש ההוגן" וה"מפר התמים" מעוגנות היטב בחוק זכות יוצרים ובאות לידי ביטוי בפסיקה שבאה בעקבותיו, בעיקר בהפרות יצירות צילום, ציורים ופסלים. משמעות הגנות השימוש ההוגן הוא כי שימוש שהוא מועט, בחשיפה מעטה או למטרות פרטיות אינו מהווה פגיעה ממשית. המפר התמים אף הוא זוכה להגנה, כאשר לא ידע או לא היה עליו לדעת כי היצירה מוגנת או כי השימוש בה נעשה באופן שולי או בדרך אגב.


ערכה של אמנות

יצירות אמנות עשויות גם ממרכיבים מוחשיים: הקנווס והצבע לדוגמא, אך עיקר היצירה הנה אופן הביטוי הייחודי ביצירה. ואכן, ערכה של יצירה אינו נאמד במשקל החומר אלא בתוצר הביטוי של האמן – ועל כך דיני זכויות היוצרים נועדו להגן. חוק זכות יוצרים[1] מעניק ליוצרים וליצירותיהם מעמד קנייני ייחודי ומייחד הגנה למרכיב היסודי של זכות היוצר המכונה "זכות מוסרית": הזכות כי יצירתו של האמן תהיה מזוהה ומשוייכת אליו, ובפשטות, הזכות לקרדיט נאות, והזכות לשלמותה של היצירה. הזכות המוסרית, בניגוד לזכות הכלכלית של היצירה, אינה ניתנת להעברה או למכירה והיא חייה בועטת וקיימת גם שבעים שנה לאחר מותו של היוצר. כאן המקום לציין כי הפרה של זכויות יוצרים (מוסרית או כלכלית) מקנה ליוצר, לפי החוק הישראלי, זכות לפיצויים של עד 100,000 ₪ וזאת מבלי דרישה להוכחת נזקיו של היוצר. במקרים מסויימים הזכות לפיצויים גדולה עוד יותר – בכפוף לנזק בפועל.


אמנות המוצגת מלכתחילה לפומביות, זוכה להתייחסות נפרדת בחוק. בניגוד ליצירות המוצגות במקומות פרטיים, יצירות שהן פסל, יצירה אדריכלית או אמנות שימושית זוכות להגנה פחותה[2],  בשלושתם נקבע כי שימוש בצילום או תיעוד שלהם אינו מהווה הפרה של זכויות היוצרים. אך נראה כי לא במקרה שמט המחוקק את השימוש בצילום של אמנות רחוב. מהחוק מתגלה כי שימוש באמנות רחוב מחייב עמידה בתנאים החלים על יצירות שאינן מוצגות בפומבי ובתוך כך זכות האמן לקרדיט, החיוב של המשתמש לזכות לרישיון שימוש והזכות לשלמות היצירה. 


מה שנראה די ברור מקריאת החוק טרם עמד לבחינה בבית המשפט והפסיקה הישראלית עדיין לא גיבשה עמדה לגבי הפרשנות של סעיף החוק המתיר שימוש ביצירות המוצבות במקום ציבורי (ושאינן יצירה אדריכלית, פסל או אמנות שימושית). הסיבה לכך היא משום שעדיין לא קם האמיץ שיעמיד שאלה זו בפני בית המשפט. ושלא יובן אחרת, הפרת זכויות של אמני רחוב מתגלות ללא הרף בפרסומות מסחריות, ביצירות נגזרות, בגניבה ספרותית (פלגיאט בלעז) ובכל במדיות השידור.


ניתן לנסות ולחזות מה תהיה גישת בית המשפט בישראל כאשר יידרש לדון בסוגיה של שימוש שאינו חוסה תחת הגנות ה"שימוש ההוגן" או ה"תמים" וזאת בהסתמך על מקרים דומים מהארץ ומהעולם. בין פסקי הדין שניתנו בתחומים אלו בעולם ניתן למצוא דיונים בעניין פסלים שהוצבו במקומות ציבוריים וסיסמאות שהוצבו במקומות ציבוריים אך בכולם מדובר ביצירות שהוצבו ברשות, אפילו בדיעבד, של בעל המקרקעין.


יצירות שהוצבו במקומות ציבוריים והושחתו זיכו את היוצרים בפיצויים

האמן גרשון קניספל תבע את עיריית חיפה על פגיעה בלתי הפיכה בתבליט קיר שיצר עבורה והוצב על קיר בית ספר בעיר בשנת 1965 ואשר הושמדה כולה בשנת 2012. התבליט, יצירה בגודל העולה על 30 מ"ר, פיארה את קיר בית הספר והייתה לנוף ילדותם של ילדים רבים. כנראה בשל פגעי הזמן, וגם בשל תחזוקה לקוייה, מספר אריחים מהתבליט נשרו וסיכנו את ילדי בית הספר. העירייה לא המתינה ומיהרה והסירה, בחציבה ובפטישונים, את היצירה כולה ו… השליכה אותה לפח.

קניספל גילה על הסרת היצירה לאחר שהנזק כבר מומש במלואו, ואפילו חיפוש בפחים אגב לא הניב כל ממצאים וכל שברי האריחים הושמדו ועקבותיהם נעלמו. קניספל תבע את עיריית חיפה ובסיומו של ההליך[3] בית המשפט קבע כי על העירייה לשלם לקניספל מעל ל-600,000 ₪, פיצויים ועוגמת נפש. בפסק הדין דן בית המשפט בהרחבה בנזק שנגרם לאמן, עלות הקמת היצירה, ערכה של היצירה והמוניטין של היצירה והיוצר ולפי ערכים אלו אמד את הפיצוי. ושלא יובן אחרת, קניספל כבר קיבל שכר על היצירה כשיצר אותה ויישם אותה לראשונה, ולעיריית חיפה הייתה הזכות להשתמש ביצירה. אלא שהזכות שהעירייה קיבלה ביצירה לא התירה לה להרוס אותה – ומכאן זכותו של היוצר.

הרחבה נוספת בעניין קניספל נמצאת כאן


מקרה אחר המוכר בפסיקה הישראלית נוגע לשתי יצירות שהוצבו בשטח העיר קריית גת ונוצרו בידי האמן אבנר בר חמא. היצירות, פסלים להנצחת נופלים ממערכות ישראל, הוצבו במקומות מרכזיים בעיר והיו חלק מהנוף העירוני במשך שנים. פגעי הזמן והסביבה שחקו את היצירות ובעירייה התלבטו מה לעשות עימן. יצירה אחת נעקרה בידי עובדי העירייה והושלכה לפח כפסולת. וכאילו מדובר בבדיחה מיקום מקביל, מישהו במסדרונות העירייה החליט שתהיה זו דרך טובה לשמר את היצירה השניה בצביעתה בצבעים עזים, כמובן ללא אישורו או הסכמתו של האמן. גם במקרה זה קבע בית המשפט כי היה על העירייה לתחזק את היצירות, אפילו שרכשו את היצירות ממנו בעבר, ועל כן האמן זכאי לפיצוי בשיעור של 20,000 ₪ לכל יצירה.[4]


יצירה זמנית – האם ניתן להעתיקה

בניגוד לפסלים, יצירות אדרכליות ואמנות שימושית המוצבים דרך קבע ברחוב, אמנות רחוב יש לה, מטבעה, חיים קצרים. יש מיצבים ומייצגים המוצבים מראש לפרק זמן קצר מאוד ויצירות שנמחקות או נגנזות זמן קצר אחרי שהוצבו בשטח הציבורי. הוראות סעיף 23 לחוק זכות יוצרים קובעים במפורש כי ההגנה הניתנת הנה ליצירות המוצבות דרך קבע במרחב הציבורי.

רק במקרה אחד, בו יצירה הוצבה בחלון ראווה והועתקה והופצה, קבע בית המשפט כי מדובר בהצבה זמנית וככזו היא אינה תחת הגנת סעיף 23 לחוק. אבל קשה לומר מה תהיה עמדת בית המשפט במקרים אחרים.


אומני רחוב בארה"ב זוכים להכרה בבתי המשפט ואף לפיצויים

הצצה לארה"ב ולאנגליה מגלה כי מעמדם של אמני הרחוב עמד ועומד לבחינה משפטית לא פעם. בעוד שאמנים כמו BENSKI אינם עומדים על זכויותיהם ביצירותיהם ושומר על האנונימיות שלו אפילו תוך ויתור על פרנסה מיצירותיו, אמני רחוב אחרים יוצאים מהצללים ומהאנונימיות ונלחמים על זכויותיהם למול הפרות בולטות של זכויותיהם.

באחד המקרים המעצב האיטלקי Moschino עיצב שמלה עליה הודפס ציור מיצירתו של אמן הרחוב Joseph Tierney הידוע בשם העט RIME. היצירה, זוג עיניים בצבעים אדום ושחור, נצבעה בהזמנה על קיר בדטרויט והועתקה והודפסה כמוטיב מרכזי על השמלה שנלבשה על ידי הדוגמנית ג'יג'י חדיד וקייט פרי. RIME טען כי היצירה הנגזרת, בגד עיצוב לעשירון העליון, מהווה הפרה גסה של יצירתו ופגיעה במוניטין שלו כאמן רחוב. לבסוף הצדדים הגיעו להסדר פשרה אשר אומנם נותר חסוי אך ניתן להניח כי כלל פיצוי כספי ניכר לאמן.


פסק דין שניתן לאחרונה בארה"ב מצביע על שינוי ניכר במעמדם של אומני הרחוב וערך יצירותיהם. בפסק דין מיום 12.2.2018 שניתן בניו יורק נקבע פיצוי תקדימי בסך 6.76 מיליון דולר לאומני רחוב בפרשת "5Pointz". התובעים הוכיחו כי 36 יצירות מבין מאות הציורים, סטיקרים וגרפיטי, הנן יצירות "מוכרות" והסרתם מהווה פגיעה בשלמות היצירה האסורה לפי דיני זכויות היוצרים. בית המשפט בניו-יורק השתכנע כי היצירות האמורות ראויות להגנת החוק לאור מורכבות הביצוע של הציורים, הטכניקה המקצועית שנדרשה בביצוע כל אחת מהיצירות שזכתה לפיצוי, מקוריות היצירות והמוניטין להן זכו בעולם האמנות והאקדמיה. אומנם לא ניתן צו המונע מבעל המקרקעין להסיר את הציורים אך הוא נאלץ לפצות את האמנים על הפגיעה בזכותם ביצירות בסכום גבוה ותקדימי.


הפסיקה החדשנית בעניין 5POINTZ משמעותית לאמני הרחוב משום שהיא מעלה על נס את הזכות הערטילאית של היוצר ואף מראות כי זכותם יכולה לגבור, כלכלית, על הזכות המוחשית של בעל המקרקעין בנכסיו. בעוד שיש לאומני הרחוב מוניטין של אמנות חתרנית ואנטי ממסדית, בית המשפט העניק ליוצרים פיצוי כספי. פיצוי יאפשר להם להמשיך לצור, אך חשוב מכך, יש בכך לצור תמריץ לשימור יצירות רחוב. מנגד, היא עתידה להביא להקפדה של בעלי נדל"ן על ניקיון הקירות החיצוניים ולסרב ליישום יצירות אמנות עליהם.


הפסיקה בארה"ב – בשורה?

יישום יצירה על גבי בניין או מבנה אינו פשוט כשלעצמו אך כשמדובר ביצירה המיושמת על מבנה או בניין מתעוררים קשיים משפטיים אחרים. בעליו של מבנה זכאי לבחור מה יעשה בקניינו, והוא כמובן זכאי גם כי קירותיו יישארו נקיים. הצייר, אפילו שעה שיצר יצירת רחוב משובבת עין ונפש, אם הוא מצייר ללא אישור הבעלים הוא עובר מגוון עבירות, בהן עבירות פליליות ועבירות של גרימת נזק לרכוש.


בהחלט יתכן כי תביעה של אמן רחוב כנגד בעל מקרקעין על פגיעה ביצירתו תזכה לכתף קרירה מצד בתי המשפט והעדפה של זכויות בעלי המקרקעין. במקרה כזה יאלץ בית המשפט להסביר את ההגנה הספציפית שניתנה בחוק זכות יוצרים.

מנגד, ולעמדתו הצנועה של כותב שורות אלו, הזכות הקניינית של בעל מקרקעין אינה שוללת את זכויותיו של אמן הרחוב, ובייחוד כשמדובר באמן רחוב אשר יצליח להוכיח את המוניטין שלו ושל יצירותיו. גם לחלוף הזמן מאז יושמה היצירה ועד לפגיעה בה יהיה משקל ממשי בהחלטת בית המשפט. בהחלט ניתן כי ייפסקו פיצויים לאמן רחוב אשר יצירתו נפגעה – אפילו אם היצירה פגעה בקירות החיצוניים של מבנה וללא רשות הבעלים.

בהתאם, נראה לכותב שורות אלו כי שימוש של חברות ביצירות רחוב לקידום מסחרי שלהם, ללא מתן קרדיט ליוצר וללא רשותו, מהווה הפרה של הזכות המוסרית והכלכלית של אמן הרחוב ואף מקנה פיצוי בשל התעשרות על חשבונו.

ויצירתו של יגאל שתיים? עיריית תל-אביב מיהרה וניסתה להוריד את שכבת הצבע שיישמה על גבי הציור. למרבה הצער, כשהיא ניסתה להחזיר את הגלגל אחורה, הציור נפגע. ככל הנראה קמה לעיריית תל אביב האחריות לשמור על שלמות היצירה ותחזוקתה ונראה כי היא תפעל על מנת לשקם את היצירה באמצעות האמן. 


מה שבטוח, אמנות הרחוב בישראל, ובפרט באיזור גוש דן, חיה ובועטת ויש לה חלק בהכנסות מתיירות פנים וחוץ. מוטב היה לו הרשויות היו מפנימות זאת והיו נוהגות במשנה זהירות, ואף בתכנון מוקדם, למיסוד וחיזוק אמנות הרחוב בישראל תוך הבנה של תרומתן לשיח התרבותי בחברה הישראלית.


[1] חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, להלן – החוק.

[2] ס' 23 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

[3] תא (חי') 50172-01-13‏ גרשון קניספל נ' עיריית חיפה [מאגר נבו]

[4] ת"א (מחוזי חיפה) 5211-08 מיום 7.6.2012.


קרדיט לתמונת הפתיח וליצירה שבה: יגאל שתיים.

קרדיט לתמונה בגוף הכתבה וליצירה: ליאור בן טוב.

כל הזכויות שמורות לזיו אנג'ל (C)

אין באמור לעיל להחליף ייעוץ משפטי ספציפי.

הדברים האמורים נכונים נכון למועד פרסומם.